מדינת ישראל נ' קרש

הכרעת דין

אפתח ואומר כי אני מזכה את הנאשם מהעבירות המיוחסות לו בכתב האישום, וזאת מחמת הספק.

כתב האישום שהוגש כנגד הנאשם מייחס לו עבירה של אי ציות להוראת שוטר, עבירה בניגוד לסעיף 23(א)(1) לתקנות התעבורה, התשכ"א - 1961. על פי נסיבות המקרה שאינן שנויות במחלוקת רכב מסוג משאית עמד בנתיב הימני בכביש 1 , כ-30 מטר לפני מחלף הראל. במשאית התגלה תקר בגלגל האחורי ימני, או בשני הגלגלים (על כך חלוקים הצדדים), מכל מקום, הנאשם ירד מהמשאית והחל להרים את הרמשאית כדי לפרק הגלגל ולהחליפו. בשלב זה פנה אליו עד התביעה השוטר איתמר קרטן והורה לו להזיז את המשאית. הנאשם שהינו עובד שכיר, התקשר לבעל המשאית וזה הורה לו שלא להזיז את המשאית. וכך נכתב בדו"ח: "הנהג דיבר עם בעל הבית שלו שאמר לו כשלא יזיז את הרכב. הסברתי לנהג שיתקדם בנסיעה איטית ושאני אחריו הנ"ל סרב. הסברתי לנהג את המשמעות וענה לי בזלזול אז תרשום הזמנה לבימ"ש. לאחר שהנהג השתכנע להמשיך בנסיעה דיבר שוב עם בעל הרכב ואמר לו שלא יזיז את הרכב." מדברים אלו עולה כי הנאשם השתכנע וביקש להזיז את הרכב, כך גם העיד הנאשם בפני. הוא אמר כי בשיחה השניה שלו עם בעל הרכב הוא הודיע לו שהוא מזיז את הרכב וסגר את הטלפון. הנאשם העיד כי הזיז את המשאית, השוטר הסכים כי הנאשם הזיז את המשאית, אולם הוא כבר רשם הדו"ח ואין לו סמכות לבטלו.

רק מהדברים הללו, מבלי להיכנס לסבירות הסירוב הראשוני של הנאשם, בהיותו עובד שכיר על משאית ואשר מקבל הוראות מבעל הרכב, הרי שעולה ספק סביר האם הנאשם סירב לציית להוראת השוטר, שעה שהשוטר עצמו רושם כי הנאשם השתכנע להזיז את המשאית ואף הזיזה. הטענה ששוטר אינו מוסמך לבטל דו"ח, בהנחה שהיא נכונה, לא הופכת את הנאשם מזכאי למורשע, רק בשל זריזותו של השוטר בכתיבת הדו"ח. היות שהשוטר לא ידע לומר כמה זמן נמשך האירוע, הרי שלא ניתן לטעון כי סירובו של הנאשם היה חד משמעי, והרי נרשם שהשתכנע ואף העיד כך בפני. העבירה של אי ציות להוראת שוטר הינה עבירה חמורה ועל כן היה מקום להתייחס אחרת לנאשם שנקלע שלא באשמתו לסיטואציה בה נמצא תקר במשאית כבדה. גם אם אניח כי מלכתחילה בשני הגלגלים האחוריים ימניים נתגלה התקר, ולא בגלגל אחד ולאחר הזזת הרכב בגלגל שני, הרי שטיעונו של הנאשם כי הסעת המשאית במצב כזה מסוכנת, הוא טיעון הגיוני, גם אם השוטר סבור שאין הדבר מסוכן, ככלות הכל, שיקול הדעת הינו של הנהג, המצווה לנהוג בזהירות ולא של השוטר שמורה לו להזיז הרכב. בשיקול הדעת האם להסתכן ולהסיע משאית כבדה ללא גלגלים אחוריים ימנים מול פקקי תנועה, אך לא חסימה של התנועה, שכן היו עוד שני נתיבים בהם ניתן היה לנסוע, נראה כי לא היה הכרח להורות לנאשם להזיז את המשאית בסיטואציה כזו.

יצוין עוד כי השוטר ענה לשאלות בית המשפט כי ישנה אפשרות נוספת של הזמנת גרר, אולם הוא לא ידע לומר אם הציע זאת לנאשם.

מכל האמור לעיל, אני מזכה את הנאשם מחמת הספק

ניתנה והודעה היום כ"ה אייר תשע"ב, 17/05/2012 במעמד הנוכחים.

מרים קסלסי, שופטת התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: