מדינת ישראל נ' קרש(עציר)

גזר דין

הנאשם הודה בחמישה אישומים הנוגעים לעבירות של נהיגה בזמן פסילה, ללא רישיון נהיגה בתוקף וכשהוא מוסר פרטים כוזבים. בכל אותן הפעמים שנהג, נהג ללא ביטוח חובה בתוקף עבירה שהיא פועל יוצא מחוסר רישיון נהיגה בתוקף.

הנאשם נמצא במעצר עד תום ההליכים, החל מיום 12/7/12 – המועד בו נהג ונתפס.

לחובת הנאשם 133 הרשעות קודמות בתעבורה ועבר פלילי הנוגע לפריצה לרכב וגניבה. בנוסף תלוי ועומד נגדו מאסר על תנאי בר הפעלה למשך שנה.

חומרת העבירות

על חומרתן של עבירות הנהיגה בזמן פסילה או ללא רישיון נהיגה בתוקף אין צורך להכביר במלים, די אם אפנה לדברי כב' השופטת פרוקצ'יה בפרשת בנגוזי (רע"פ 3878/05) או לדברי כב' השופט רובינשטיין ברע"פ 2221/11 שאול הראל נ' מדינת ישראל המדגישים את מסוכנות הנהיגה למשתמשים בדרך, מעבר לסתירת הלחי וביזוי החוק והרשות השופטת. בשני המקרים הללו נגזרו עונשי מאסר של 12 חודשים ו-16 חודשים, מאחר ועמדו לחובת הנאשמים מאסרים על תנאי להפעלה.

בע"פ 324/88 אברהים בן סולמן אלעאסם נ' מ"י נאמר: "ואם היה יסוד לטענה כי בגין נהיגה בזמן פסילה לא מטילים עונש מאסר של 12 חודשים, כי אז הגיע הזמן שכך יעשה נוכח חומרת העבירה ושכיחותה".

במקרה שלפני, מדובר בנאשם נהג מקצועי אשר עסק בהובלת מיכלי גז. גם בשני מקרים מתוך החמישה נתפס כשהוא מוביל מיכלי גז, עובדה המלמדת על סכנה יתירה הנובעת ממנו ועל כך שבעצם לא הפסיק לנהוג וכי זה היה עיסוקו היום יומי.

על פי תסקיר שירות המבחן עולה כי מדובר באישיות לא מגובשת וילדותית עם נטייה להתנהגות אימפולסיבית, ללא הפעלת שיקול דעת וחשיבה על השלכות מעשיו, כשהוא מפחית מחומרת מעשיו, ומשליך האחריות על גורמים חיצוניים שלכאורה אין לו כל שליטה עליהם, להזכיר מדובר בנאשם בן 45 נשוי ואב לחמישה ילדים, אשר היית מצפה ממנו לפחות בשלב זה של חייו להפגין בגרות ושינוי דפוסי חייו. קצינת המבחן התרשמה כי הנאשם "זקוק לעונש מוחשי ומציב גבולות כעונש מרתיע" ועל כן לא באה בהמלצה טיפולית לגביו.

כאמור, לחובת הנאשם מאסר על תנאי בן שנה בר הפעלה, אשר הושת עליו בתת"ע 17911/06 מיום 8/11/07. באותו גזר דין נדון הנאשם לשנת מאסר בפועל שנבעה בין היתר מהפעלת מאסר על תנאי קודם.

טיעוני הצדדים לעונש

המאשימה מבקשת שאשית על הנאשם עונש מאסר לתקופה של חמש שנים, מאסר על תנאי, פסילה לצמיתות וקנס כספי. תקופת המאסר שדרשה המאשימה חורגת מכל טווח ענישה הולם. לא הובאה בפני כל אסמכתא לכך שנגזר אי פעם על נאשם שנהג בזמן פסילה עונש מאסר לתקופה כה ארוכה, גם כאשר מדובר בנאשם רצידיביסט. מנגד הסנגור ביקש שלא להשית על הנאשם מאסר ארוך משנה, כשהמשמעות היא אי השתת עונש מאסר בגין חמש העבירות בהן הורשע הנאשם בתיק שלפני. עונש המאסר על תנאי הוא עונש המיוחס לעבירה הקודמת ולא לנוכחיות. ראה דברי ביהמ"ש העליון בעפ 4517/04 אחמד מסרואה נ' מדינת ישראל (מיום 10/3/05):

"הפעלתם של העונשים המותנים במסגרת גזר הדין הנוכחי, אינה בגדר ענישה כפולה, אלא בגדר הפעלת העונש שהוטל על המערער בעבר, שריצויו נדחה עד שיתקיים התנאי".

טווח הענישה

הענישה לנאשמים רצידיביסטיים שחוזרים ונוהגים בזמן פסילה או ללא רישיון נהיגה בתוקף, כאשר מאסרים על תנאי תלויים ועומדים לחובתם, וכבר ריצו עונשי מאסר בפועל, נע בין שנה ועד 16 חודשים. ראה לדוגמא פל 2806-05-09 מדינת ישראל נ' לוי – 12 חודשים, כאשר הופעל מאסר בן 9 חודשים בחופף. ברע"פ 2221/11 שאול הראל נ' מ"י דחה ביהמ"ש העליון בקשת רשות ערעור על תקופת מאסר של 16 חודשים שהוטלה על הנאשם בגין נהיגה בזמן פסילה. 16 חודשים הושתו גם על הנאשמת בעפ"ת(ים) 42889-09-12 לביא נ' מדינת ישראל, אשר כללו הפעלת שני מאסרים על תנאי בני שנה כל אחד.

גזר הדין

במקרה שלפני, נוכח העובדה כי מדובר בהרשעה המתייחסת לחמישה אישומים המלמדים על רצף נהיגה ועל זלזול בוטה ברשויות החוק והמשפט, ובנוסף על כל אלו נעברה עבירה של מסירת פרטים כוזבים, שמטרתה להתחמק מנשיאה בעונש, הרי שאין מקום להסתפק בהפעלת מאסר על תנאי ויש להוסיף עליו עונשי מאסר בגין כל אחד מהאישומים.

אשר על כן אני דנה את הנאשם לעונשים הבאים:

מאסר בפועל למשך 3 חודשים.