מדינת ישראל נ' קרקי(עציר)

החלטה

1.לפניי בקשת המאשימה – לפי סעיף 110 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב- 1982 (להלן – החוק) – לגבות את עדותו של המתלונן באישום הרביעי (להלן – המתלונן) בביתו,

זאת לנוכח העובדה שהלה, שהִנו קשיש בן 90, מרותק לביתו בתנאי "הוספיס ביתי" על-רקע מחלתו הקשה. בנוסף, מבקשת המאשימה, כי העדות תיגבה שלא בנוכחות הנאשם, תוך מתן אפשרות לנאשם לצפות בה באמצעות "וידאו קונפרנס" מבניין בית-המשפט. הסניגור מתנגד לבקשה.

2.יצוין, כי מאז הגשת כתב-האישום לפני כתשעה חודשים, נתבקשה ב"כ המאשימה, לא אחת, על-ידי הסניגור להעיד את המתלונן, אך נמנעה מהגשת בקשה לשמיעת עדותו במקום אחר – לפי סעיף 110 לחוק, ואף לא הגישה בקשה לגביית עדות מוקדמת – לפי סעיף 117 לחוק. רק ביום 4.7.13, מועד שנקבע לסיום שמיעת הראיות, ביקשה לראשונה ב"כ המאשימה להעיד את המתלונן. היא עתרה לדחיית הדיון שנקבע לאותו מועד, וביקשה כי עדותו של המתלונן תימסר בביתו ותועבר לאולם הדיונים בבית-המשפט באמצעות "וידאו קונפרנס". הואיל והסניגור התנגד לבקשה, והיות שב"כ המאשימה לא הצביעה על מקור סמכותו של בית-המשפט להורות על גביית העדות באופן המוצע, נדחתה הבקשה בהחלטה מיום 8.7.13. באותה החלטה צוין, כי פתוחה בפני המאשימה הדרך לבקש לגבות את עדותו של המתלונן במקום אחר, כאמור בסעיף 110 לחוק; והדיון נדחה לסיום שמיעת הראיות ליום 15.7.13.

3.ביום 11.7.13 הוגשה הבקשה דנן – הן לגביית עדותו של המתלונן בביתו, לפי סעיף 110 לחוק; והן לשמיעת העדות שלא בנוכחות הנאשם. בנימוקי הבקשה האחרונה נטען, כי הגעתו של הנאשם לביתו של המתלונן "תעורר פחד ובהלה בקרב בני המשפחה, ויש בה כדי לסתור את חוק זכויות נפגעי העבירה, תשס"א-2001, באשר לחשיפת פרטי נפגע עבירה, לרבות, כתובתו, מבנה ביתו, נציגי המשפחה ועוד" (פִסקה 6 לבקשה). הסניגור מתנגד לבקשה. לטענתו, לא הונחה תשתית ראייתית המצדיקה גביית עדות מחוץ לכותלי בית-המשפט; ומכל מקום – הוראת סעיף 126 לחוק מחייבת שהדיון יתקיים בנוכחותו של הנאשם. הצדדים העלו טיעוניהם בכתב, והשלימו טיעונים בדיון שהתקיים אתמול, 15.7.13.

4.לאחר בחינת טיעוני הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה, כי יש מקום לגבות את עדותו של המתלונן בביתו, אך לא ניתן לגבות את העדות שלא בנוכחות הנאשם.

בכל הנוגע למקום גביית העדות, מורה סעיף 110 לחוק כדלהלן: "נוכח בית-המשפט כי נבצר מעד לבוא לבית-המשפט, רשאי הוא לגבות את עדותו במקום אחר". לבית-המשפט הוצגה תשתית ראייתית, לפיה נבצר מהמתלונן לבוא לבית-המשפט ויש מקום לגבות את עדותו בביתו. התשתית הראייתית כוללת תעודת סיכום מחלה מיום 5.6.13 בדבר מחלתו של המתלונן (שלא תפורט בהחלטה זו מחמת צנעת הפרט), ושחרורו מבית-החולים ל"הוספיס בית". לכך יש להוסיף את עדות בנו של המתלונן בדיון שהתקיים ביום 4.7.13, לפיה אביו מרותק לביתו בתנאי "הוספיס בית", מטופל בביתו על-ידי רופאים ואחיות ומחובר במרבית הזמן לבלון חמצן (עמ' 588). במאמר מוסגר יוער, שבדיון מיום 4.7.13 הסכים הסניגור כי מחמת מצבו הרפואי של המתלונן לא ניתן להביאו לבית-המשפט, וכי הוא לא מבקש שיומצאו מסמכים רפואיים נוספים בעניין זה (עמ' 607); אך בדיון מיום 15.7.13 חזר בו מהסכמתו האמורה. לנוכח המסמכים הרפואיים שהוגשו לעיוני, ועדותו האמורה של בנו של המתלונן, ניכר כי נבצר מהמתלונן להגיע לבית-המשפט, ויש מקום להיעתר לבקשה לשמיעת עדותו בביתו.

5.ומכאן לבקשת המאשימה, כי העדות תיגבה שלא בנוכחות הנאשם, בדרך שתאפשר לנאשם לצפות בעדות באמצעות "וידאו קונפרנס" מבניין בית-המשפט.

סעיף 126 לחוק מורה, כי "באין הוראה אחרת בחוק זה לא יידון אדם בפלילים, אלא בפניו". הכלל הבסיסי הִנו, אפוא, כי בהיעדר הוראה אחרת בחוק סדר הדין הפלילי, או בכל דבר חקיקה אחר, זכותו של נאשם להיות נוכח במשפטו (ראו: ע"פ 5249/01 מזרחי נ' מדינת ישראל, פ"ד נז(1) 656 (2002), בפִסקה 19 לפסק-דינו של כב' השופט (כתוארו אז) גרוניס; קדמי, על סדר הדין בפלילים, חלק שני, מהד' תשס"ט-2009 עמ' 1065-1041). בחוק סדר הדין הפלילי מצויות הוראות חוק המאפשרות לקיים דיון בהליך פלילי שלא בפניו של הנאשם (סעיפים 118, 132-128 ו-240 לחוק), אך הוראות אלו אינן חלות על הבקשה דנן. בנוסף, נקבעו הוראות חוק ספציפיות בדבר אפשרות לקיום דיון שלא בפניו של נאשם: גביית עדות מתלונן בעבירת מין או בעבירת סחר בבני אדם – לפי סעיף 2ב לחוק לתיקון סדרי הדין (חקירת עדים), תשי"ח-1957 ולפי תקנות שהותקנו מכוח חוק זה; ניהול משפט נגד נאשם קטין שלא בנוכחותו, מטעמים של טובת הקטין – לפי סעיף 17 לחוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול), תשל"א-1971; קיום דיון שלא בנוכחות נאשם מטעמים של ביטחון המדינה – לפי סעיף 128 לחוק העונשין, התשל"ז- 1977; והסדרים בדבר דיון בראיות חסויות – לפי סעיפים 46-44 לפקודת הראיות [נוסח חדש] תשל"א-1971. אין הוראת חוק המאפשרת את גביית עדות המתלונן שלפנינו שלא בנוכחותו של הנאשם. מפסק-הדין בע"פ 5249/01 בעניין מזרחי (לעיל), עולה כי משמעות הדרישה, לפיה דיון יתקיים "בפניו של הנאשם", הִנה שהנאשם יהיה נוכח פיזית במקום גביית העדות, אף אם אין קשר עין בינו לבין העד (כמו, למשל, בסיטואציה שהשניים מופרדים באמצעות פרגוד, מחיצה או קיר). על-כן, שידור מעמד גביית העדות מדירת המתלונן באמצעות "וידאו קונפרנס" לנאשם, אינו בגדר דיון המתקיים בפניו של נאשם. מטעם זה, ולנוכח הוראת סעיף 126 לחוק, לא ניתן למנוע את נוכחותו של הנאשם במעמד גביית העדות.

6.על-יסוד האמור לעיל, מתקבלת בקשת המדינה באופן חלקי, במובן זה שניתן לגבות את עדות המתלונן בביתו, ואולם הדבר מותנה בנוכחות הנאשם ובהסכמתם של המתלונן ומשפחתו לכך.

ככל שהמדינה מבקשת, כי עדות המתלונן תיגבה בביתו בנוכחות הנאשם (זאת כאמור בכפוף להסכמת המתלונן ומשפחתו), עליה להודיע על כך לבית-המשפט עד ליום 18.7.13 בשעה 12:00. אם תתקבל הודעה כאמור במועד, ייקבע מועד לשמיעת עדותו של המתלונן בהקדם האפשרי, במהלך הפגרה (זאת מחמת מצבו הרפואי של המתלונן).

מובן, כי המדינה תוכל להגיש בקשה לגביית העדות בכל מקום אחר – לפי סעיף 110 לחוק, ובלבד שהנאשם יוכל להיות נוכח במהלך גביית העדות, כדרישת החוק.

אם לא תינתן הודעה כאמור, יוזמנו הצדדים לסיום שמיעת הראיות, לאחר הפגרה, ליום 8.9.13 משעה 10:00 ואילך (יוער, כי המועדים שצוינו על-ידי ב"כ הנאשם כפנויים ביומנו לאחר הפגרה (2.9.13 ו-3.9.13), אינם פנויים ביומן בית-המשפט).

על המזכירות לשלוח ההחלטה לצדדים בפקסימיליה (ולוודא טלפונית קבלתה), ולהעביר התיק לעיוני ביום 18.7.13.

ניתנה היום, ט' אב תשע"ג, 16 יולי 2013, בהיעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: