מדינת ישראל נ' קרפלסון אלנה

פסק דין

א. פתח דבר:

1. ערעור זה עוסק בשאלה האם היו בפני בימ"ש לתעבורה נימוקים מיוחדים שהצדיקו סטייה לקולא מעונש הפסילה המינימאלי הקבוע בדין.

2. הערעור מופנה כנגד גזר דינו של בית משפט השלום לתעבורה בעכו, (להלן:"בית משפט קמא"), אשר ניתן על ידי כבוד השופט יעקב בכר בתיק תת"ע 5007/12-09.

3 בימ"ש קמא הטיל עונש של 14 חודשי פסילה בפועל על מי שהורשעה בנהיגה בשכרות כשבגופה נמצא ריכוז אלכוהול של 845 מיקרו גרם אלכוהול בכל ליטר אוויר נשוף.

ב. כתב האישום וההליך בבית משפט קמא:

1. המשיבה הובאה לדין בבית משפט קמא בגין עבירה של נהיגה בשכרות בניגוד לסעיף 62 (3) לפקודת התעבורה (נוסח חדש) תשכ"א - 1961 (להלן:"הפקודה"), סעיף 64ב' (א') לפקודה, סעיף 39א' לפקודה ותקנה 169ב' לתקנות התעבורה.

2. בכתב האישום נטען כי ביום 03/10/09 בשעה 15:40 בכביש השרות - ביציאה מחוף בצת, נהגה המשיבה ברכב במקום ציבורי בהיותה שיכורה.

3. בדיקת הינשוף הראתה כי בגופה של המשיבה נמצא ריכוז של 845 מיקרוגרם אלכוהול בכל ליטר אוויר נשוף.

4. המשיבה הודתה בבית משפט קמא ובעניינה הוגש תסקיר של שירות המבחן. בית משפט קמא הטיל על המשיבה, לאחר ששמע את טיעוני הצדדים לעונש, את העונשים הבאים:

6 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים, פסילה מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 14 חודשים, פסילה על תנאי של 4 חודשים ולמשך שנתיים, צו מבחן למשך שנה, קנס כספי בסך 2,000 ₪ שישולם בשמונה תשלומים החל מיום 01/03/12 והתחייבות כספית על סך 5,000 ש"ח להימנע מלבצע עבירה בה הורשעה.

ג. טענות המערערת:

1. בהודעת הערעור טענה המערערת כי הערעור: " ... מופנה הן כנגד רכיב המאסר והן כנגד רכיב הפסילה בעונש – (כך במקור)",כאשר הכוונה לעונש הפסילה בפועל. אולם, משהופנתה תשות לב עורך דין אדלר שהופיע מטעם המערערת, לאמור לעיל, הודיע, כי הערעור מופנה כנגד אורך עונש הפסילה בפועל בלבד.

2. המערערת טענה כי בית משפט קמא נתבקש להטיל עונש מאסר בפועל, אך לאחר שבחן את נסיבות ביצוע העבירות והנסיבות האישיות של המשיבה, החליט לצמצם את הערעור לעניין עונש הפסילה בפועל בלבד.

3. לדעת המערערת, עונש הפסילה שהוטל על המשיבה קל באופן משמעותי ומצדיק התערבות ערכאת הערעור.

4. המערערת טענה כי התנהגות המשיבה ונהיגתה בהיותה שיכורה ברמה גבוהה, יצרה סיכון רב הן לעצמה והן למשתמשים בדרך.

5. לדעת המערערת, לא היה כל מקום לסטות לקולא מעונש הפסילה המינימאלי שנקבע בחוק, נהפוך הוא היה על בית משפא קמא להטיל עונש פסילה ארוך יותר מעונש המינימום ובוודאי יותר ממה שהוטל בפועל.

6. המערערת הפנתה בהודעת הערעור לפסיקת בתי המשפט ובין היתר לאשר אמרתי בע"פ (חיפה) 227/08, טרבייה הישאם נ' מדינת ישראל (ניתן בתאריך 11/11/08) (להלן: פסק דין טרבייה) שם הודגש כי:

"תופעת הנהיגה בשכרות הפכה לתופעה נפוצה ומדאיגה. לאור השלכותיה ההרסניות המחוקק מצא לנכון לקבוע עונש של פסילה מינימאלית בגין עבירה זו ומכאן חובה על בית המשפט ליישם את תכלית החוק אך סטייה מעונש המינימום תעשה רק במקרים מיוחדים ויוצאי דופן ....".

על כן, ביקשה המערערת לקבל את הערעור ולהשית על המשיבה עונש פסילה בפועל ארוך יותר ממה שהוטל על ידי בימ"ש קמא, עונש שיהלום את נסיבות העבירה וחומרתה.