מדינת ישראל נ' קרעאן(עציר)

גזר דין

1.הנאשם הורשע על יסוד הודאתו בביצוע שלוש עבירות של שהייה בישראל שלא כחוק לפי סעיף 12(1) לחוק הכניסה לישראל התשי"ב-1952 [להלן: חוק הכניסה], בכך שבימים 10.8.11 ו – 9.5.12 נמצא שוהה באתרי בניה בהוד הרון ובאור יהודה. בנוסף, ביום 17.1.11 נתפס בכביש 444 סמוך לצומת 531.

הנאשם היה עצור במשך יומיים לאחר שנתפס בהוד השרון, כשהוא שוחרר בתנאים בבית-משפט זה (במ"ת 20341-05-12).

2.ב"כ המאשימה הדגישה את רצף הכניסות של הנאשם, שחרורו לאחר תפיסתו וחקירתו בשני האירועים הראשונים, אשר לא הרתיעוהו מלשוב ולהיכנס לתחומי המדינה ללא היתר כדין. הפנתה לפגיעה באינטרס המוגן של שלום הציבור ובטחון המדינה. חזרה על הלכות מנחות של בית-המשפט המחוזי אשר פסק כי מתחם העונש ההולם לעבירה בודדת של שהייה בלתי חוקית בישראל ללא עבירה נלווית הינו של מאסר בפועל לתקופה של בין חודש לשישה חודשים. כן הגישה לעיוני פסק-דין בנסיבות דומות: עפ"ג 36129-03-13 (מחוזי מרכז) מדינת ישראל נגד הדרי (מיום 23.4.13), שם נדון עניינו של מערער שהורשע בביצוע עבירה אחת של כניסה לישראל. בית-משפט השלום הטיל עליו עונש של 3 ימי מאסר בפועל ואילו בית-המשפט המחוזי החמיר עונשו ל - 30 ימי מאסר תוך קביעה כי זהו הרף התחתון למתחם העונש ההולם והתחשבות בנאשם שהיה משוחרר.

על כן, עותרת ב"כ המאשימה להשית על הנאשם 2 חודשי מאסר בפועל ומאסר על תנאי.

3.הסנגורית הפנתה לגילו הצעיר של הנאשם, שהינו בן בכור למשפחה המונה 6 נפשות, לעברו הנקי ולהודאתו במיוחס לו בהזדמנות הראשונה. הסנגורית הדגישה כי מהנאשם לא נשקף סיכון לבטחון המדינה וכי כל מטרת כניסתו לתחומיה הייתה לצורכי עבודה, הואיל ועול פרנסת משפחתו נפל על כתפיו בשל מחלת אביו (מסמכים רפואיים הוגשו וסומנו נ/1). לעניין זה ציינה כי במהלך מאי 2012 הנאשם היה בעל אישור כניסה לקו התפר, אשר מצביע על העדר מסוכנות ממנו. עוד הדגישה את התנהלותו האחראית של הנאשם לאורך כל ההליך המשפטי ולהתייצבותו לכל הדיונים בעניינו, כאשר במהלך השנה האחרונה לא חזר לסורו. הסנגורית הפנתה למדיניות הבלתי אחידה של התביעה בארץ, כאשר במחוזות אחרים המדיניות היא להגיש כתב אישום בגין כניסה שלישית בלבד, לעומת מדיניות התביעה בכפר-סבא, כשמוגשים כתבי אישום בגין שלוש הכניסות ביחד. לענין נסיבותיו האישיות הוסיפה, כי הנאשם התחיל את לימודיו האקדמאיים באוניברסיטה, אך לאור מצבו הבריאותי של אביו נאלץ להפסיקם, בעת הטיעונים לעונש היה מאורס ובתחילת החודש התקיימה חתונתו (הזמנה הוצגה). הסנגורית הפנתה לעפ"ג 44287-02-13 (מחוזי ירושלים) מדינת ישראל נגד עבד אללטיף (מיום 24.2.13), שם נקבע מתחם עונש הולם עם רף תחתון של 10 ימים, וכן לת.פ. 27512-10-12 (שלום ת"א) מדינת ישראל נגד טחאינה ואח' (מיום 5.3.13), שבו הסתפקה כב' השופטת נאור במספר ימי מעצר למרות שהנאשמים ביצעו עבירות נלוות. בסופו של יום, עותרת היא שלא להשית על הנאשם עונש מאסר בפועל ולבחון את המקרה על-פי נסיבותיו.

4.בדברו לבית-המשפט ציין הנאשם כי סיים את לימודיו האקדמאיים ונכנס לתחומי ישראל לצרכי פרנסה בלבד, מאחר ולא מצא עבודה בתחומי הרשות הפלסטינאית. הדגיש את מצבו הבריאותי של אביו, היותו מפרנס יחיד ואת העובדה שדחה את חתונתו. הנאשם הביע צער על מעשיו, ביקש את סליחת בית המשפט והבהיר כי לא ישוב ויכנס לתחומי מדינת ישראל ללא אישורים כחוק.

5.על-פי תיקון 113 לחוק העונשין, וכמצוות המחוקק בסעיף 40ג(א) לחוק העונשין, בקביעת מתחם העונש ההולם את מעשי העבירה שביצע הנאשם בהתאם לעקרון המנחה של ההלימה, יש להתחשב בערך החברתי שנפגע מביצוע העבירה ומידת הפגיעה בו, במדיניות הענישה הנהוגה ובנסיבות הקשורות בביצוע העבירה.

6.הנאשם במעשיו אכן פגע בערך המוגן של שמירה על בטחון המדינה וזכותה של המדינה לקבוע את זהות הבאים בשעריה. עם זאת, אין המדובר בפגיעה בעוצמה ניכרת, על רקע נסיבות ביצוע העבירות אשר אינן עומדות בסתירה לטענת הנאשם, כי נכנס לישראל לצרכי פרנסה בלבד, מבלי שביצע עבירות נלוות ו/או התנהל באופן אשר הכביד על רשויות אכיפת החוק. לכך יש להוסיף, כי במהלך מאי 2012 היה מורשה כניסה לקו התפר, עובדה אשר מצמצמת אף היא את הפגיעה בערך המוגן.

7.כיום המציאות היא, כי קיימות הלכות מנחות שונות של בתי-המשפט המחוזיים לעניין הרף התחתון של מתחם העונש ההולם, ובית-המשפט העליון טרם נתן את דברו.

פסקי-דין של בית-המשפט המחוזי מרכז חוזרים ומאשרים מתחם עונש הולם לעבירה של שהייה בלתי חוקית אשר נע בטווח שבין 30 ימי מאסר ל – 6 חודשי מאסר, כשמוטלים עונשים של חודשיים מאסר בפועל לנאשמים מחוסרי עבר פלילי אשר הורשעו בשלוש כניסות בלתי חוקיות (ראו, למשל: עפ"ג (מחוזי מרכז) 57019-07-12 מדינת ישראל נגד פארס גבור, לא פורסם, מיום 31.7.12, ולאחרונה גם בעניינם של נאשמים משוחררים - עפ"ג 23956-03-13 אלהרוש ואח' נגד מדינת ישראל, לא פורסם, מיום 16.5.13).

עם זאת, בית-המשפט המחוזי בירושלים קבע מתחם עונש הולם שונה בפסק-דין מיום 24.2.2013 - עפ"ג 44287-02-13 מדינת ישראל נגד עבד אל לטיף. בסעיף 5 לפסק-הדין נקבע, כי כשעסקינן בעבירה ראשונה מסוג זה אכן העונש הנוהג נע בין מאסר על תנאי לבין מאסר של מספר ימים או אף מספר שבועות. עם זאת, כשהמחוקק נתן עדיפות לעקרון ההלימה, יישום העקרונות הטמונים בתיקון 113 לחוק העונשין מעמד את מתחם הענישה בעבירה של כניסה לישראל שלא כדין בין 10 ימי מאסר ועד 6 חודשי מאסר.

8.הרחבתי בדבר ההלכות המנחות של בתי-המשפט המחוזיים, אשר כולן מוכרות לי. ובכל זאת, בעניינו של הנאשם שלפניי, מצאתי כי יש מקום לחרוג ממתחם העונש ההולם אשר נקבעו בבתי-המשפט המחוזיים בשל שיקולי שיקום במובן הרחב, כמפורט בסעיף 40ד' לחוק העונשין.

הנאשם שבפניי הינו אדם צעיר, יליד 1987, אשר נישא לפני מספר ימים. המסמכים שהוגשו לעיוני מבססים כי אכן הוא בן בכור במשפחתו המונה 6 נפשות, ובשל מצבו הבריאותי הקשה של אביו, נאלץ לשמש כמפרנס המשפחה. לנסיבות אלו יש להוסיף את עברו הנקי, כאשר עולה תמונה של אדם נורמטיבי, אקדמאי, שאינו בעל דפוסים עברייניים או שמנהל אורח חיים שולי. הנאשם אף הוכיח במעשיו כי יש לו מורא החוק, כאשר התייצב לכל ישיבות בית-המשפט כנדרש (להוציא ישיבה אחת שלא הותרה כניסתו) והודה במיוחס לו בהזדמנות הראשונה. עוד נטען, כי הנאשם עובד מזה כשנה בתחומי הרשות, כאשר הימצאותו במסגרת תעסוקתית מבססת כי פחת הסיכון להישנות העבירות.

בנסיבות אלו, מתחייבת בחינה זהירה וקפדנית, וסבורני כי לא יהא זה מידתי או אנושי להחזיר את הנאשם אל מאחורי סורג ובריח, ולו למאסר קצר, כשיוזכר כי עסקינן באדם שכניסתו האחרונה לארץ היתה לפני יותר משנה.

9.כבר ציינתי במסגרת ת.פ. 41036-11-12 (בעניינו של חאזם ענאני, ובנסיבות דומות – מיום 3.4.13), כי תיקון 113 לא העביר מהעולם את מידת החסד והרחמים. נוכח עקרונות הבניית הענישה ויצירת אפיק אחד בלבד המאפשר חריגה ממתחם העונש ההולם בדמות "השיקום" או "הסיכוי לשיקום", יש לאמץ פרשנות תכליתית לפיה:

"הדיבר 'שיקום' במסגרת תיקון 113 צריך להיות רחב ויש לראות בו ככולל גם את מידת החסד והרחמים. שאם לא תאמר כן נימצא מבטלים או מצמצמים את הפעלת ויישום מידת החסד השלובה במידת הדין" (מתוך פסק-דינו של כב' השופט יואל עדן בת.פ. (שלום באר-שבע) 36886-09-12 מדינת ישראל נגד נבאהין (6.1.13), ת.פ. (שלום באר-שבע) 15410-11-12 מדינת ישראל נגד דרביע (27.1.13)).

10.הדברים נכונים במיוחד לגבי הנאשם שבפניי ואחרים שכמותו, אשר מעמדם הבלתי חוקי בישראל אינו מאפשר להציג תוכנית שיקומית באמצעות שירות המבחן או כל גוף טיפולי אחר.

11.על כן, הכרעתי היא, כי ראוי יהיה להסתפק בתקופת מעצרו הקצרה של הנאשם. עם זאת, לצד המאסר ה"מקוצר" יחסית לענישה הנוהגת, יש להטיל מאסר מותנה וענישה כספית בדמות קנס והתחייבות משמעותיים, אשר יהוו גורמים הרתעתיים נוספים לבל ישוב הנאשם לישראל שלא בדרך החוק.

12.לאור האמור לעיל, גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: