מדינת ישראל נ' קרסניק אנטולי

החלטה

בענין ביטול פסק דין

בפני בקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדרו של המבקש.

בבקשה נטען כי תאריך הדיון לא היה ברור דבר אשר גרם למבקש לבלבול ולאי התייצבות לדיון. כן נטען כי מדובר בתיק חמור ולמבקש עומדת חזקת חפות ואף העונש חמור ועל כן יש לשמוע את התיק.

המשיבה מתנגדת לבקשה ומפנה לזימון הברור לדיון שנמסר למבקש ולכמות האלכוהול הגבוהה שזרמה בעורקיו של המבקש עת נהג ברכב, והחומרה הנודעת לכך.

באשר לאי ההתייצבות לדיון – עיון בדו"ח שנמסר לידי המבקש ביום האירוע מלמד בבירור כי תאריך הדיון הוא ה- 20/12/10 ולא ה- 30/12/10 כטענתו, ולכן לטענתו בדבר הבלבול שחל אצלו על יסוד התאריך אין על מה שתסמוך.

באשר לשאלת עיוות הדין – אין בבקשה כל התייחסות לשאלת סיכויי ההגנה, אין התייחסות לראיות, המבקש לא הראה וממילא לא הוכיח כי לו נוהל ההליך הייתה התוצאה שונה מבחינתו. העובדה כי מדובר בעונש חמור או תיק חמור, כטענת המבקש, אינה מהווה כשלעצמה עילה לביטול פסק דין. המחוקק קבע מפורשות, כי בית המשפט לתעבורה רשאי לדון אדם שלא התייצב למשפטו שעה שהוזמן כדין למשפט, בסייגים המנויים בחוק. מצוותו זו של המחוקק כוללת גם עבירות של נהיגה בשכרות (ראה: סעיף 240 (א) לחוק סדר הדין הפלילי התשמ"ב 1982 וכן ראה דברי כב' השופט אור ברע"פ 9142/01 איטליא סוריא נ' מדינת ישראל (2003)).

חומרת העונש אף היא אינה עילה לביטול פסק הדין. עם זאת, אבקש לציין, כי לעת הזאת לא תוקן החוק ורף השכרות הקבוע בו הוא 240 מיקרוגרם, דהיינו מעל כמות זו יחשב מי שנוהג ברכב כנהג שיכור. הפסיקה אמנם קבעה רף שונה, גבוה יותר - 290 מיקורגרם, אך גם לפי רף שכרות זה, ריכוז האלכוהול שנמצא בדמו של המבקש (655 מיקרוגרם) הוא גבוה מאוד, ועל כן בשים לב לעונש המינימום הקבוע בחוק ולרף השכרות המינימאלי, כאמור, העונש שהוטל על המבקש מצוי במתחם הסבירות ואף נוטה לקולא.

למעלה מן הדרוש, אציין כי לא מצאתי בבקשה לעיון חוזר שהגיש המבקש, כל עילה או נימוק נוסף שבכוחו לשכנעני לשנות ממסקנתי האמורה.

בנסיבות אלה, לא אוכל להעתר לבקשה ואני דוחה אותה.

ניתנה היום, י' אדר א תשע"א, 14 פברואר 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: