מדינת ישראל נ' קרסנובריזי

פסק דין

בפניי ערעורה של מדינת ישראל על פסק דינו של בית המשפט לתעבורה בתל אביב (כב' השופטת נועה פראג-לבוא), עת, לאחר שהרשיעה עפ"י הודאתו את המשיב בעבירה של נהיגה בשכרות, גזרה דינו לעונשים שונים ובעיקר במקרה שבפנינו – פסילה בפועל למשך שישה חודשים.

ערעור המדינה הינו על רכיב זה בענישה.

לעמדת המדינה, בית משפט קמא, בגוזרו את דינו של המערער, התעלם מהוראת סעיף 39 א' לפקודת התעבורה – התשכ"א – 1961, הקובעת, כי מי שנידון בעבירה של נהיגה בשכרות, דינו שנתיים פסילה בפועל.

אמרתי ואחזור ואומר, כי הגם שהכלל הוא שמי שנוהג בשכרות, הפסילה המינימאלית בעניינו היא פסילה בת שנתיים ימים, שנתיים ימים בפועל – אבל, בשילוב של הסיפא בסעיף 39 א' יחד עם סעיף 36 (ב) לפקודה, הרינו מגיעים לתוצאה, לפיה, בית משפט שיקול דעת בנסיבות מיוחדות לקצר את תקופת הפסילה בפועל לתקופה הקצרה משנתיים ימים, וכן לבית המשפט שיקול דעת להורות שלא כל עונש הפסילה שהוא מתאים יהיה פסילה בפועל ממש.

כאן , לגבי נסיבות מיוחדות, יש פסיקות שונות של ערכאות שונות, בית משפט העליון, בית משפט המחוזי, יש דעה שרק נסיבות מאוד קיצוניות ומיוחדות יכולות לשמש נסיבות מיוחדות. דעתי אינה כזו. הענישה היא אינדיווידואלית, ובכל מקרה ונסיבותיו הרגילות והמיוחדות.

בין הנסיבות שבוודאי יש לקחת בחשבון הוא עבר תעבורתי ופלילי, נסיבות חיים מיוחדות, הודאה והבעת חרטה ונסיבות נוספות, ולעולם אין מדובר ברשימה סגורה.

גם פסקי הדין שהתביעה מגישה לעיתים לבית משפט זה, כמו למשל פסק הדין החדש עפ"ג 4832/09, מדינת ישראל נ' שוויש, שבית משפט השלום בירושלים קבע כי אכן, כדבריי, הענישה היא אינדיווידואלית ונסיבות מיוחדות גם נסיבות אישיות וכיוצא באלה.

עד עתה, באופן כללי. ולעניין שבפנינו. אכן מדובר במי שהוא חייל בודד בארץ, הודה בבית משפט קמא והביע חרטה כפי שבית משפט קמא כתב בגזר דינו. בית משפט קמא לא צירף בחישובו את הפסילה בפועל, את שבעת החודשים של הפסילה המנהלית ובפועל ממש, הרי נידון המשיב ע"י בית משפט קמא לשלושה עשר חודשים בפועל.

כן הטיל בית משפט קמא על המשיב שישה חודשי פסילה מותנית, סה"כ – 19 חודשי פסילה.

מדובר במי שנוהג משנת 2003, לחובתו 12 הרשעות קודמות, בהן גם הרשעות בעבירות טכניות, אך גם עבירות בטיחותיות, כגון: שימוש בטלפון בעת נהיגה, מהירות העולה על 31 קמ"ש יותר מהמותר, אי-ציות לתמרור עצור ואחרות.

אכן, כפי שטעון הסנגור, ובצדק, ההלכה היא שבית משפט של ערעור איננו מתערב בגזר דינו של ערכאה דיונית, אלא כאשר גזר דינו לוקה בטעות וחורג באופן ניכר מהעונש ההולם, ואכן, כפי שטען הסנגור, ובצדק, אין ערכאת הערעור ממצה את הדין עם המשיב, אבל, בסופו של יום, בעניינו של משיב זה, כשהנסיבות המיוחדות הינן די ממוצעות וכאשר עברו של המשיב איננו טלית שכולה תכלת, ההתחשבות שנתן בעניינו בית משפט קמא סוטה באופן קיצוני מהעונש הראוי ולכן, אתקן את עונש הפסילה בפועל בלבד, יתר רכיבי גזר הדין ישארו על כנם, וסך הכל הפסילה בפועל שתהיה מנת חלקו של המשיב תהיה 18 חודשים, בניכוי 7 חודשי הפסילה המנהלית או האחרת אותה ריצה ובמידה וריצה פסילה נוספת אחרי גזר דינו של בית משפט קמא – גם בניכוייה.

ניתנה והודעה היום כ"ז חשון תשע"א, 04/11/2010 במעמד הנוכחים.

רענן בן-יוסף, שופט

הוקלד על ידי: נופר דוידי התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: