מדינת ישראל נ' קרני

בפני

כב' השופט עופר נהרי

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום אשר בו נטען כי נהג ברכב ולא ציית לתמרור ב-6 שהיה מוצב במקום, בכך שפנה פניית פרסה שמאלה שלא בהתאם להוראות התמרור הנ"ל, ובניגוד לתקנה 22(א) לתקנות התעבורה.

הנאשם כפר וכפירתו התבטאה באמירתו הבאה: "מודה שביצעתי אך טוען שלא היה תמרור שאסר זאת אלא במקם אחר. עברתי את הצומת, עשיתי את זה בסוף הצומת. לא היתה עבירה."

לנוכח כפירתו של הנאשם נקבע התיק להוכחות ונשמעו הראיות.

מטעם התביעה העידה השוטרת רויטל צדקה (ע.ת.1) ובמסגרת עדותה הוגש הדו"ח שערכה (סומן ת/1).

מטעם ההגנה העיד הנאשם (ע.ה.1).

מסקנתי בעקבות מתן הדעת לעדויות הינה כי התביעה עמדה בנטל ההוכחה ולפיכך דינו של הנאשם להרשעה.

השוטרת ערכה דו"ח מפורט.

הנאשם בחר שלא לחקור את השוטרת בחקירה נגדית (למעט שאלה אחת שהיפנה אליה) וזאת למרות שבית המשפט הסביר לנאשם את חשיבותה ומשמעותה של חקירה נגדית ואת ההשלכות של אי הפניית שאלות בחקירה נגדית.

השוטרת עשתה עלי רושם מהימן בעדותה ולא מצאתי כי עדותה נסתרה.

לא נסתר כי לשוטרת היתה תצפית שאיפשרה לה לראות את אשר תיארה שראתה.

האירוע התרחש באור יום ולא נסתרה עדותה של השוטרת על כי הראות היתה טובה.

הנאשם טען בעדותו כי לא השוטרת היא שעצרה אותו אלא שוטר אחר.

הנאשם לא היפנה אל השוטרת בבית המשפט כל שאלה וחקירה בענין זה ואף אין למצוא בתגובתו של הנאשם על אתר כל איזכור של טענה שכזאת.

לא נסתרה עדותה של השוטרת על כי שמרה על קשר עין רצוף עד שעצר הנאשם את מכוניתו בהתאם להוראתה.

לא נסתרה עדותה של השוטרת על כי שדה הראיה שלה היה פתוח.

לא נסתר כי יש בצומת תמרור האוסר פניית פרסה.

הנאשם התבטא, בין היתר, באמירה כי ביצע את פניית הפרסה "בסוף הצומת".