מדינת ישראל נ' קריקב

החלטה

בפניי בקשה מיום 10/10/10 לביטול הכרעת דין וגזר דין, שניתנו ביום 13/6/10 בהעדר המבקש.

לטענת ב"כ המבקש, המבקש כלל לא קיבל את ההזמנה לדיון כיוון שלא היה בארץ שכן הוא עבד באפריקה בשש השנים האחרונות.

זאת ועוד לטענתה, ביום ביצוע העבירה משה קריקב לא היה בארץ ולא הוא נהג בעת ביצוע העבירה.

המבקש הינו בעל מספר מונית ואת הזכות הציבורית שלו הוא השכיר למר צ'לי פשרל.

לבקשתו צירף המבקש את הסכם השכירות לזכות הציבורית מיום 24/5/09 ועד ליום 24/12/09 ולמונית.

כמו כן לטענת ב"כ המבקש ביום בו התקיים המשפט, המבקש היה מאושפז בטיפול נמרץ.

כמו כן צורף לבקשה תצהיר השוכר שהוא הנוהג ברכב וכי הוא מתחייב לשלם את כל הדוחות.

ב"כ המשיבה בתגובתה התנגדה לבקשה.

לשיטתה, ההזמנה לדיון חזרה בציון "לא נדרש"-כמוהו כמסירה.

זאת ועוד המדובר באדם המתגורר בחו"ל. לא ברור מדוע לא דאג לעדכן כתובת לקבלת דברי דואר.

זאת ועוד לשיטתה , בשלב זה התצהיר שצורף לבקשה להסבת הדו"ח הוא כללי ולא ברור. התביעה תשקול עמדתה בשנית אם יוגש תצהיר שבו המצהיר, מר צ'לי פשול יודה כי נהג ביום 21/8/09-מועד ביצוע העבירה.

תגובה זו הועברה לתשובת המבקש.

בתשובתה, חזרה ב"כ המבקש על טיעונייה והוסיפה כי על פי סעיף 2 לתצהיר, השוכר צ'לי פשרל מצהיר כי הוא הנוהג והבעלים של המונית הרשומה על שם המבקש וכי הוא מתחייב לשלם את כל דוחות החנייה, דוחות בגין עבירות תנועה וכו' בכל תקופת השכירות.

תשובה זו הועברה לתגובה נוספת של התביעה.

בתגובתה הנוספת, התביעה לא התייחסה לגופו של עניין לתצהיר מר צ'לי פשרל, אלא רק ציינה כי על פי אישור המסירה "לא נדרש" . על הנאשם היה לדאוג לקבלת הדואר.

לאחר שעיינתי בבקשה על צרופותיה ובתגובה לה, החלטתי הינה כדלקמן:

אמות המידה המנחות את בית המשפט בבואו להחליט בבקשה לביטול פסק דין קבועות בסעיף 130(ח) לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), התשמ"ב-1982, הקובע כדלקמן:

"נגזר דינו של הנאשם בחטא או בעוון שלא בפניו, רשאי בית המשפט, על פי בקשת הנידון, לבטל את הדיון לרבות את הכרעת הדין וגזר הדין אם ניתנו בהעדרו, אם נוכח שהיתה סיבה מוצדקת לאי התייצבותו או אם ראה שהדבר דרוש כדי למנוע עיוות דין; בקשה לפי סעיף קטן זה תוגש תוך שלושים ימים מהיום שהומצא לנאשם פסק הדין אולם רשאי בית המשפט לדון בבקשה שהוגשה לאחר מועד זה אם הבקשה הוגשה בהסכמת התובע."

ברע"פ 9142/01 סוראיה איטליא נ' מדינת ישראל, פד נז(6) 793, 803 קבע ביהמ"ש כדלקמן: