מדינת ישראל נ' קריצקר ואח'

החלטה

כמבוקש. התיקון ייעשה על גבי הפרוטוקול.

ניתנה והודעה היום כ"ד תמוז תש"ע, 06/07/2010 במעמד הנוכחים.

פנינה ארגמן, שופטת

הכרעת דין

לנאשם מס' 3

הנאשם הודה בכל העובדות הנטענות בכתב האישום המתוקן ולפיכך אני מרשיעה אותו בעבירה שיוחסה לו בכתב האישום המתוקן.

ניתנה והודעה היום כ"ד תמוז תש"ע, 06/07/2010 במעמד הנוכחים.

פנינה ארגמן, שופטת

גזר דין

לנאשם מס' 3

הנאשם הורשע על פי הודייתו בעבירה המיוחסת לו בכתב האישום המתוקן.

הנאשם בסופו של יום לפני שהחלו להשמע ראיות בתיק, ולאחר שכתב האישום תוקן בחר להודות ולקח אחריות בגין עבירה של גניבה חקלאית, דהיינו גניבת 300 ק"ג אבוקדו ביחד עם נאשמים מס' 1 ו- 2.

צודק ב"כ המאשימה ומקבלת אני את טיעוניו באשר לחומרת העבירה ואכן לא בכדי המחוקק החמיר עם נאשמים אשר עוברים עבירה של גניבה חקלאית ובהתאם גם בתי המשפט מחמירים בגין עבירה זו והכל עקב העובדה שמדובר במכת מדינה במיוחד באזורנו אשר חלקו הניכר הוא איזור חקלאי, כאשר החקלאים נתונים בצורה מסיבית ושיטתית לפגיעה ממשית בפרי עמלם, כמו גם ברכוש הקשור לגידול החקלאי ובכך נגרמים להם נזקים משמעותיים והכל על רקע העובדה שמדובר בעבירה אשר רשויות האכיפה מתקשות להתמודד עימה.

לפיכך המסר צריך להיות ברור וחד משמעי שמי שמבצע עבירה של גניבה חקלאית ידע שייענש בצורה משמעותית וקשה בדרך כלל מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח.

אך יחד עם זאת לא בכדי הענישה היא ענישה אינדיוידואלית, וביהמ"ש בבואו לגזור את הדין שוקל שיקולים נוספים ומאזן אינטרסים שונים, ובענייננו, לא ניתן להתעלם מהעובדה שנאשמים 1 ו- 2 הודו בכתב אישום חמור יותר, כאשר נגזר דינם בצורה מקלה מאוד באופן חריג אשר אינו מביא לידי ביטוי את הענישה הראויה והכל ובעיקר עקב העובדה שהנאשם מס' 1 היה הראשון מבין השלושה שלקח אחריות והודה, ובגלל נסיבות אישיות ורפואיות קשות מאוד ביהמ"ש לא מיצה עימו את מלוא חומרת הדין אלא הקל מאוד בענישה, ולאחר מכן הנאשם 2 בחר גם כן להודות בכתב האישום בעבירות המיוחסות לו, ובעקבות שיקול אחר הקשור לחלקו בביצוע העבירה אשר ב"כ המאשימה לא טען טענות לענין זה בטיעוניו לעונש, ביהמ"ש איזן ומצא שיש מקום להחיל את עקרון אחידות הענישה.

דהיינו הנאשמים 1 ו- 2 נשפטו כבר ונגזר דינם בצורה מקלה מאוד, ולפיכך השאלה העומדת בפניי היא האם יש מקום להחיל את עקרון אחידות הענישה גם באשר לנאשם מס' 3, שהיום כאמור הודה בכתב אישום מתוקן המייחס לו רק את עבירת הגניבה החקלאית.

ב"כ המאשימה טען שחלקו של הנאשם 3 היה גדול יותר מחלקו של הנאשם 2, ואילו ב"כ הנאשם 3 עמד על כך שדווקא חלקו היה פחות יותר והואיל וביהמ"ש לא שמע ראיות לענין זה, אין באפשרותי לקבוע ממצא לענין זה, אולם איני מתעלמת מהעובדה שלענין הענישה של הנאשם 2 לקחתי בחשבון את העובדה שחלקו היה פחות יותר.

עוד טוען ב"כ הנאשם שבעניינו של הנאשם 3 המאשימה פעלה באופן לא ראוי לענין תלונתו של הנאשם בחקירתו תחת אזהרה שהותקף על ידי שוטר או שוטרים, דהיינו לא העבירה את הענין למח"ש וזאת על פי הנהלים, ואילו ב"כ המאשימה טוען שהענין היה נתון לשיקול דעתה של התביעה האם יש מקום בנסיבות הללו להעביר את הענין למח"ש ובסופו של יום הענין לא הועבר ולא נבדק.

גם אם הדבר היה נתון לשיקול דעתה של המאשימה, אני סבורה עדיין שיש לקחת בחשבון את העובדה שענין התלונה באשר לתקיפה על ידי שוטר לא נבחן לגופו של ענין ולא ניתנה החלטה עניינית ומוכנה אני לקחת נתון זה בחשבון לענין העונש, כאשר ככל הנראה גם המאשימה לקחה ענין זה כאשר שקלה והסכימה לתקן את כתב האישום במובן של מחיקת העבירה של ההפרעה לשוטר והכשלתו בזמן מילוי תפקידו.

גם לנאשם 3 הרשעות קודמות, כאשר גליון ת/3 ככל הנראה אינו משקף נכונה את הרשעותיו, אבל גם אם אתעלם מהרשעות 6 ו- 7, עדיין לנאשם הרשעות קודמות בעבירות רכוש, סמים ואלימות, אמנם מלפני מספר שנים ניכר, והרשעתו אחרונה היא בגין עבירה של הסגת גבול משנת 2007 והרשעה משנת 2009.

טוען ב"כ הנאשם שגליון ההרשעות משקף שינוי באורחות חייו של הנאשם אשר עובר הליך טיפולי בכל מה שקשור להתמכרות לסם המסוכן; הוא אב לילד ולגישתו הדבר מצביע על שינוי כאמור באורחות חייו.