מדינת ישראל נ' קרויזר

הכרעת דין

הנאשם מואשם בכך שביום 31.05.12 סמוך לשעה 07:35, נהג בכביש מנהרת הר הצופים, מכיוון מעלה אדומים לכיוון ירושלים, כק"מ לפני המנהרה נסע על השול ולא על הכביש, ועבר בכך עבירה על תקנה 33(א) לתקנות התעבורה, תשכ"א- 1961 (להלן: "תקנות התעבורה").

הנאשם כפר במיוחס לו וביקש לקבוע את התיק להוכחות. בישיבת ההקראה, שהתקיימה ביום 06.05.13, השיב הנאשם לאשמה בהאי לישנה: "היו איתי ברכב אנשים ואני עצרתי על מנת לעזור למישהי להניע את הרכב. יש לי עד אחד".

בישיבת ההוכחות, שהתקיימה ביום 10.09.13, העידה המאשימה מטעמה את מר עופר חזן עורך הדו"ח, אשר במועד האירוע היה שוטר, וכיום פרש ממשטרת ישראל.

בתום פרשת התביעה העיד הנאשם לבדו. בתום עדותו ביקש כי בית המשפט יורה על דחיית הדיון על מנת לאפשר לו להשלים את עדויות ההגנה ולקרוא לעדות שני עדים נוספים: האחד, עד ההגנה עליו הצהיר בתשובתו לאישום ואשר בעדותו יש לטענתו כדי לתמוך בגרסתו לפיה הימצאותו בשול הייתה לצורך סיוע לרכב תקוע להניע; והשני, מר איציק קייס, כעד הזמה, על מנת שיעיד על ההכרות המוקדמת שהיתה בינו לבין עורך הדו"ח.

לא נעתרתי לבקשת הנאשם, ואף הבעתי תמיהתי מדוע הנאשם בחר שלא להגיש בקשה לדחיית מועד הדיון כל עוד היה ידוע לו שהעד מטעמו אינו זמין. הרי במועד ההקראה הודעתי לצדדים כי כל צד ידאג לזימון העדים מטעמו ויוודא את התייצבותם לישיבת ההוכחות. לא זו אף זו, הנאשם התנגד לבקשת המאשימה לדחיית מועד הדיון, כאשר העד מטעמה איחר להתייצב לדיון וביקש לקיים את הדיון בהעדרו.

דיון והכרעה

החובה להשתמש בכביש בלבד

תקנה 33(א) לתקנות התעבורה קובעת, כדלקמן:

"במקום שיש כביש לא יסע נוהג רכב אלא בכביש, אלא אם יש הוראה אחרת בחלק זה".

האם נסע הנאשם שלא בכביש?

עד התביעה העיד בפניי כי בכניסה למנהרה היה פקק תנועה. לפתע, הוא הבחין באמצעות המראה כי רכבו של הנאשם מתחיל לנוע לאורך השוליים, ונסע "בסביבות 100 מטר פלוס" (עמ' 1, ש' 26). משכך, הוא הורה לו לעצור.

הנאשם הודה בפניי כי נסע על השול "מטרים בודדים..."(עמ' 8, ש' 3). ואף בעדותו יש בכדי לאשש את גרסתו של עד התביעה כי שמר על קשר עין עם הנאשם מתחילת נסיעתו על השוליים " ...ונכנסתי לרכב וניסיתי להשתלב חזרה בתנועה. כשחזרתי לרכב הבחנתי בשוטר שהעיד, הוא גם הסתכל עלי והיה נראה כאילו הוא רוצה לצאת מהנתיב שלו לשוליים, הוא חזר לנתיב שלו, אני התחלתי לנסוע עם הרכב שלי. הוא היה כמה עשרות מטרים לפניי, הוא עצר בצד סימן לי לעמוד, עצרתי ..." (עמ' 7, ש' 6 -9).

להגנתו טוען הנאשם כי הוא הבחין ברכב תקוע בשוליים ומשכך, עצר את רכבו בכדי להושיט עזרה לרכב זה. לאחר מכן ומשסיים עם פעולות הסיוע הוא נע עם רכבו על השוליים וזאת בכדי להשתלב חזרה לנתיב הנסיעה.

כאמור, עד התביעה העיד בפניי כי הוא לא ראה אף רכב חונה על השול שאם כן היה עוצר בעצמו בכדי להושיט לו עזרה. בעדותו של הנאשם יש כדי לאשש זאת שכן הנאשם מודה כי עוד טרם החל בנסיעה הרכב התקוע עזב את המקום "כשנסעתי בשוליים היא השתלבה לפניי" (עמ' 8, ש' 15).

גם אם אקבל טענת הנאשם כנכונה, הרי אין בה בכדי להוות הגנה טובה עבורו שכן היה עליו להיוותר במקום עמידתו, לסמן לצורך חזרה לנתיב הנסיעה, עד שיעלה בידו לשוב לנתיב הנסיעה, זאת כפי שעשתה נהגת הרכב אשר לה העניק הנאשם סיוע –

"ש. כלומר היא בעצם השתלבה בתנועה במקום מבלי לנסוע על השוליים כי אתה עומד לפניה.

ת. כן"

(עמ' 8, ש' 18 -19)

במקום לעשות כן, בחר הנאשם להתקדם ולנסוע על השול, ובהתאם לעדותו, הוא עצר רק במועד בו התבקש לעשות כן על ידי עד התביעה.