מדינת ישראל נ' קרו(אסיר)

החלטה

מתירה לנאשם לחזור בו מהכפירה ומתירה תיקון כתב האישום כמבוקש.

ניתנה והודעה היום כ"ד תמוז תשע"א, 26/07/2011 במעמד הנוכחים.

טל תדמור-זמיר, שופטת

הכרעת דין

לאור הודאתו של הנאשם, הריני מרשיעה אותו בעבירות של איומים לפי סע' 192 לחוק העונשין והיזק בזדון לפי סע' 452 לחוק העונשין.

ניתנה והודעה היום כ"ד תמוז תשע"א, 26/07/2011 במעמד הנוכחים.

טל תדמור-זמיר, שופטת

גזר דין

הנאשם הורשע לאחר הודאתו בעבירות של –איומים והיזק בזדון.

את האיומים השמיע הנאשם כלפי בתו ואשתו במהלך ויכוח שפרץ ביניהם.

במסגרת הטיעונים לעונש הפנה התובע לעברו הפלילי של הנאשם, למעשיו כפי שמתוארים בעובדות כתב האישום, טען כי האינטרס הציבורי מחייב הרתעה וענישה ועתר להטלת מאסר ממושך ומאסר על תנאי מרתיע בהתבססו על פס"ד אותו הגיש לעיוני.

ב"כ הנאשם טען, כי עברו של הנאשם עניינו עבירות שאינן דומות לעבירות בתיק זה, הפנה להודאה והחיסכון בעדויות, סיפר כי פני בני הזוג לשיקום מערכת היחסים ביניהם, טען כי יש ליתן משקל לעמדת המתלוננת ולעובדה כי כתב האישום אינו מייחס לנאשם גרימת נזק פיסי וביקש להסתפק בתקופת המעצר כתקופת מאסר ראויה בתיק זה.

המתלוננת התייצבה בביהמ"ש, ציינה שעל דרך הכלל אין אלימות בביתם. תיארה הרקע והנסיבות שהובילו למתחים בינה לבין הנאשם שהינו בעל טוב ואב טוב וביקשה שיחזור הביתה כדי שיוכלו לפנות לטיפול.

הנאשם הביע חרטה על שאירע, לקח אחריות וטען שלמד את הלקח בתקופת מעצרו, ביקש להסתכל לא רק על הפן המשפטי אלא גם על הפן המשפחתי והביע תקווה שבעתיד במסגרת עבודתו, יפעל להגברת המודעות סביב הנושא של אלימות במשפחה.

נראה כי לא יכול לקום חולק על חומרתן של עבירות האלימות במשפחה. אולם, יחד עם זאת, איני יכולה להסכים עם טענת התובע לפיה, האינטרס הציבורי מחייב ענישה והרתעה בלבד. תא משפחתי ובמיוחד יחסים זוגיים הינם בבחינת מארג יחסים עדין ומורכב ועל ביהמ"ש להתערב באותו מארג באופן מושכל תוך בחינת הנסיבות הספציפיות של המקרה שבפניו.

מתן הזדמנות להליכי טיפול ושיקום באופן שימנע הישנות אלימות בעתיד בתוך התא המשפחתי, מספק ועונה על האינטרס הציבורי לא פחות אם לא יותר.

פסה"ד עליו התבסס התובע בטיעוניו ניתן במסגרת רע"פ וממנו עולה, כי הנאשם שם נדון לאחר שמיעת ראיות ולאחר שהמתלוננת העידה נגדו, שלא כמו במקרה דנן.

עוד שמתי לנגד עיני את תיקון כתב האישום לקולא ואת הודאת הנאשם אשר חסכה זמן שיפוטי יקר וחסכה את אי הנעימות שבעמידת המתלוננות, בנות משפחתו, על דוכן העדים.

לאחר ששקלתי מכלול השיקולים, הריני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים:

1.מאסר בפועל לתקופה של 100 ימים אשר יימנו מיום מעצרו 29/5/11.

2.מאסר על תנאי לתקופה של 6 חודשים למשך 3 שנים והתנאי הוא - כי הנאשם לא יעבור עבירת אלימות פיסית או מילולית כלפי בן משפחה.