מדינת ישראל נ' קרגה(עציר)

החלטה

לפניי בקשה לעצור את המשיב עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו.

כנגד המשיב הוגש כתב-אישום המחזיק שני אישומים במסגרתו מיוחסות לו עבירות כדקלמן: כניסה לישראל שלא כדין לפי סעיף 12 לחוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952 (מספר עבירות); וכן ניסיון תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות לפי סעיף 274(2) בצירוף סעיף 25 לחוק העונשין, התשל"ז-1977.

על-פי הנטען באישום הראשון לכתב-האישום, המשיב הינו תושב חלחול ואינו בעל היתר כניסה או שהיה בישראל. במהלך שנת 2013, במועדים שאינם ידועים במדויק למאשימה, בעשרה מקרים שונים לפחות וכן ביום 22.9.2013, נכנס המשיב לשטחי מדינת ישראל ללא אישור כדין. על-פי הנטען באישום השני לכתב-האישום, ביום 24.9.2013, בסמוך לשעה 19:00, ובעודו שוהה בישראל שלא כדין, עמד הנאשם בהצטלבות הרחובות סולטן סולימאן ודרך שכם בירושלים. באותה עת התרחשו במקום הפרות סדר ויודו חפצים לעבר אוטובוסים שנסעו במקום. במקום נכחו כוחות צבא ומשטרה אשר אבטחו את האוטובוסים. בשלב מסוים, הרים המשיב בקבוק זכוכית שהיה מונח על הכביש וזרק את הבקבוק לעבר כוחות הביטחון שהיו במקום.

הסנגור חלק על קיומן של ראיות לכאורה ולפיכך בחנתי את חומר הראיות ואת טענות הצדדים בעניינו. בכל הנוגע לאישום השני– הסנגור אישר כי המשיב נתפס בישראל ביום 24.9.2013 כשהוא שוהה כאן שלא כדין בהיותו תושב שטחים. המשיב עצמו הודה בהודעתו מיום 25.9.2013 ש' 13 שזרק בקבוק "לעבר חיילים או אוטובוס" ועשה זאת ברגע של טיפשות. חיזוק לכך נמצא במזכר השוטר עאמר מיום 25.9.2013; בהודעת שוטר 294 מיום 24.9.2013 ש' 9; בהודעת שוטר 294 מיום 25.9.2013 ש' 10-11; ובהודעת שוטר 221. הסניגור הנכבד טען כי קיימות סתירות בין הודעות השוטרים ואף טען כנגד תוקפה הראייתי של הודאת המשיב בטענה כי בין היתר, בטענה כי רצה לרצות את חוקריו, הטענות בדבר הסתירות ואף הטענה האחרונה עליה עמדתי אין מקומן להתברר בהליך זה אלא במסגרת המשפט עצמו. לפיכך, אני סבורה כי קיימות ראיות לכאורה בעניינו של האישום השני. בכל הנוגע לאישום הראשון- אישום זה מבוסס לכאורה על שורה 15 בהודעת המשיב מיום 25.09.2013 שם הוא מאשר כי שהה שלא כדין בישראל 10 עד 15 פעמים. הסניגור טען כי לא מתקיים דבר מה נוסף להודעה זו. ספק אם טענה זו נכונה בשים לב לכך אין חולק כי המשיב נתפס בישראל שלא כדין ביום 24.09.2013. מכל מקום, גם שאלת עוצמתה של תוספת ראייתי מקומה להתברר בתיק העיקרי. לפיכך, ניתן לומר כי קיימות ראיות לכאורה לעבירה של שב"ח, וודאי ובוודאי בכל הנוגע לאירוע מיום 24.09.2013.

בנסיבות העניין, נוכח קיומה של עבירה בכתב האישום שעניינה אלימות בנשק קר (בקבוק זכוכית) מתקיימת במקרה דנן עילת מסוכנות סטטוטורית. קיים לכאורה גם חשש להימלטות מאימת הדין נוכח היותו של המשיב תושב שטחים.

בכל הנוגע לחלופת מעצר – הסניגור עמד על כך שהמשיב הינו בחור צעיר כבן 19 ללא עבר פלילי. לא התעלמתי מכל אלה. יחד עם זאת, לא ניתן גם להתעלם מכך שלא זו בלבד שהמשיב נכנס לכאורה לשטח ישראל ללא כדין, אלא שהוא לכאורה אף נקט באלימות כלפי כוחות הביטחון ויידה לעברם בקבוק זכוכית. ההתנהלות המיוחסת למשיב עלולה להצביע הן על תכלית הכניסה לישראל שלא כדין והסכנה הכרוכה בה, והן על רמת מסוכנות משמעותית. אמת, אין לחובתו של המשיב הרשעות קודמות. יחד עם זאת, בהיותו של המשיב תושב שטחים, הרי על אף ההלכה לפיה אין לשלול אפשרות לשחרור תושב שטחים לחלופה מתאימה, יש בהתנהלותו לכאורה של המשיב כדי להוות שיקול ממשי כנגד שחרורו לחלופה (ראו והשוו מ"ת (ירושלים) 36401-09-10 מדינת ישראל נ' צאפר (01.10.2010 מפי כב' השופט וינוגרד).

אשר על כן, אני מורה על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו.

ניתנה והודעה היום כ"ט תשרי תשע"ד, 03/10/2013 במעמד הנוכחים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: