מדינת ישראל נ' קפלן(עציר)

הכרעת דין

1. כתב אישום

נגד הנאשם הוגש ביום 11/11/12 כתב אישום המייחס לו עבירות חבלה בכוונה מחמירה וניסיון לפציעה בנסיבות מחמירות, עבירות בניגוד לסעיף 329(א)(1) ו-334 בנסיבות סעיף

335(א)(1)+(2)+ 25 לחוק העונשין, התשל"ז- 1977.

על פי העובדות בכתב האישום, במועד הרלוונטי לכתב האישום, התגורר הנאשם יחד עם מור אושרי ופרננדו ארמבורו, קרוב משפחתו, בדירה באשדוד.

לפני ה- 2/10/12 איבד המתלונן, נ.מ., יליד 1993, (להלן: "המתלונן") כרטיס אשראי ובדרך שאינה ידועה למאשימה, קיבל פרננדו את הכרטיס לחזקתו. במועד זה נסע פרננדו יחד עם מור אושרי ומוחמד אלענאמי ברכבו של אלענאמי, במהלך הנסיעה עצרו פרננדו וחבריו בשלושה בתי עסק שונים ופרננדו רכש באמצעות כרטיס האשראי מוצרים שונים בסך 1,015.43 ₪. בהמשך קיבל המתלונן הודעה מהבנק אודות החיובים שהתקבלו בכרטיס האשראי. בעקבות זאת, ביטל המתלונן את כרטיס האשראי ובמסגרת בירוריו לאיתור הגורם שהשתמש בכרטיס, הגיע למוחמד. השניים קבעו להיפגש ב- 13/10/12 בשעות הערב באמתלת שווא שהציג המתלונן, לפיה הוא מבקש לרכוש את רכבו של מוחמד. במהלך הפגישה של המתלונן ואחיו ש. מ. עם מוחמד, אמר המתלונן למוחמד כי הוא יודע שמוחמד גנב ממנו כסף באמצעות כרטיס האשראי, ודרש ממנו את כספו בחזרה. מוחמד השיב למתלונן כי פרננדו הוא שרכש את המוצרים באמצעות כרטיס האשראי. בהתאם לבקשתו של המתלונן, הוביל מוחמד את המתלונן ואחיו לדירתו של פרננדו. בדירה נפגש המתלונן עם מור, פרננדו והנאשם ודרש מפרננדו ומור את כספו. המתלונן ופרננדו סיכמו, כי פרננדו ישלם למתלונן סכום של 1,200 ₪, בשני תשלומים כאשר הראשון מביניהם לתאריך 19/10/12 ומלבד שהמתלונן לא יגיש תלונה כנגדו במשטרה. בהתאם לסיכום הגיע המתלונן בתאריך המיועד לדירה כשבכוונתו להיפגש עם פרננדו. לאחר שראה המתלונן שפרננדו לא הגיע למפגש, דרש את כספו ממור. בעקבות זאת נסעה מור יחד עם המתלונן מהדירה, גייסה מחברותיה 500 ₪ ומסרה אותם לידיו של המתלונן והם שבו לדירה. המתלונן שוחח בטלפון עם פרננדו ובין השניים התפתח עימות מילולי במהלכו איים פרננדו על המתלונן, כי הוא יהרוג אותו כשיפגוש אותו. בד בבד, הגיע הנאשם לדירה. לאחר שחזר המתלונן ודרש ממור את יתרת כספו ולאחר שמור שוחחה שוב עם פרננדו בטלפון, הודיע הנאשם למתלונן כי הוא ניגש "לארגן" עבורו 500 ₪ נוספים וביקש מהמתלונן להמתין לו בחנייה הסמוכה לבניין ויצא מהדירה. לאחר מספר דקות הגיעו הנאשם ופרננדו אל החניה האמורה, שם המתין המתלונן, כשהם מצוידים כל אחד בסכין, והחלו לרדוף אחרי המתלונן. עוברי אורח אשר ראו את הנאשם ופרננדו דולקים אחר המתלונן עם סכינים בידיהם, ניסו לעצור אותם. פרננדו ניסה לדקור את אחד מעוברי האורח בכך שהניף את הסכין לעבר ראשו ועובר האורח הדף אותו. השניים המשיכו לרדוף אחר המתלונן וזה נמלט לתוך בניין, עלה לקומה הראשונה וניסה להיכנס אל הדירות, אך הדלתות היו נעולות. הנאשם ופרננדו רדפו אחרי המתלונן אל הקומה הראשונה, השיגו אותו ובצוותא חדא דקרו אותו מספר פעמים בחזה, בבטן ובידיו. המתלונן הפצוע הצליח לדחוף את פרננדו, נמלט מהבניין ובכביש הסמוך נכנס לרכב ללימוד נהיגה שנסע בכביש, תוך שהוא צועק לנהג לנסוע במהירות כי מבקשים להורגו. הנאשם ופרננדו המשיכו לדלוק אחר המתלונן, כשהם מניפים לעבר הרכב את הסכינים, מנסים לפתוח את דלתות הרכב ומכים בכח ברכב, עד אשר הנהג הגביר את מהירותו והתרחק מהנאשם ומפרננדו. לאחר שהם התרחקו מהמקום, עצר הרכב בצד הדרך ולמקום הוזעקה ניידת מד"א. המתלונן פונה לבית החולים קפלן שם אובחן, כי הוא סובל מקושי בנשימה, נגרמו לו פצע דקירה חודר בצלעותיו, פצע דקירה במותנו, ופצעי דקירה בידיו. כן נמצא כי נגרם לו קרע בכבד ונוזל דמי בחלל הפלאורה. הוכנס נקז לחזהו, פצעי הדקירה בידו נתפרו והוא אושפז להשגחה.

ב"כ המאשימה בסיכומיה בכתב ביקשה לזכות את הנאשם מן העובדות המפורטות בסעיף 15 לכתב האישום, לפיהן: "אבל ניסה לדקור את אחד מעוברי האורח בכך שהניף את הסכין לעבר ראשו. עובר האורח הדף את אבל" ובהתאם מסעיף העבירה של ניסיון לפציעה בנסיבות מחמירות, וזאת לאור העובדה שהמתלונן לא חזר על הדברים בעדותו בבית המשפט בעניין זה, אבל כן מסר אותם בהודעתו במשטרה נ/1ב'" (ראה עמ' 3 סעיף 6 לסיכומי התביעה).

2.במענה לכתב האישום כפר הנאשם במיוחס לו וטען, כי אכן הוא ביקש לארגן 500 ₪ להחזיר למתלונן. לעומתו, פרננדו כעס מאד בעקבות איומיו של המתלונן שביקש להוציא חפצים מהדירה ואיים על מור אושרי. פרננדו אחז בסכין ורדף אחר המתלונן והנאשם רדף אחרי פרננדו בכדי למנוע ממנו "לעשות שטויות" כדבריו. בשלב מסוים ניסה עובר אורח לעצור את הנאשם מלרדוף אחרי המתלונן ו/או אחרי פרננדו ועצר אותו בכניסה לבניין אליו נכנס המתלונן ואחריו גם פרננדו. הנאשם לא אחז בשום שלב בסכין ולא השתתף באירוע הדקירות. כאשר פרננדו יצא מהבניין הוא ברח יחד איתו. הנאשם טען, כי מסר גרסה אחרת קודם לכן מכוון שלא רצה להפליל את פרננדו שהוא קרוב משפחה שלו.

יצוין, כי ביום 4/12/12 מסר ב"כ הנאשם, כי ניתן לראות את הנאשם מודה בעובדות 1-11 ו- 21 בכתב האישום שכן אינן רלוונטיות לנאשם, התביעה לא צריכה להוכיח סעיפים אלה וזאת מבלי לרמוז שהנאשם ידע על קיום העובדות המפורטות שם. עוד יש לציין, כי ב"כ הנאשם ביקש דחייה של המענה וביקש לשמור על זכותו לטעון טענת אליבי במועד מאוחר יותר (ראה את הפרוטוקול מיום 4/12/12).

העובדות המוסכמות

הנאשם, מור אושרי ופרננדו ארמבורו הינם שותפים לדירה שכורה באשדוד. הנאשם הוא דודו של פרננדו. מוחמד אלנעמי הוא חברה של מור אושרי. נ.מ. הוא המתלונן, ש. הוא אחיו הגדול ממנו ולהם אין היכרות מוקדמת עם יתר הנפשות הפועלות.

כפי שאמר הסנגור בשלב המענה, הנאשם מודה בקיומן של עובדות הרקע אשר אינן נוגעות לנאשם עצמו, אלא נוגעות לפרננדו. על כן, אלו העובדות המוסכמות, כפי שגם העידו עליהן העדים (בשינויים לא משמעותיים האחד מהשני):

המתלונן החזיק בכרטיס אשראי שאבד והגיע לידי פרננדו. פרננדו עשה שימוש בכרטיס האשראי של המתלונן במספר בתי עסק. המתלונן פעל לאתר את עושה השימוש בכרטיס והגיע למוחמד. המתלונן הטיח בו את האשם לגניבת כרטיס האשראי. מוחמד טען שהוא לא הגנב והפנה את המתלונן לפרננדו אשר גר יחד עם הנאשם ומור אושרי בדירה. המתלונן ואחיו הגיעו לדירתו של פרננדו. שם פרננדו, בנוכחות מור וחברה מוחמד, הודה בפני המתלונן שעשה שימוש בכרטיס האשראי בסכום שטען המתלונן כאשר קנה במקומות אותם ציין המתלונן. בעת ביצוע הרכישות נכחו מוחמד ומור (הפרטים עולים גם מהודעתו של נציג חברת האשראי, שניר שנהר). השניים סיכמו שהמתלונן ישוב שבוע לאחר מכן לגבות את החוב על סך 1200 ₪ שישולם בשני תשלומים. המתלונן הגיע לבית פרננדו ביום שקבעו להיפגש, 19/10/12, יום האירוע. פרננדו לא היה בדירה ועל כן המתלונן שוחח עם מור ודרש ממנה את כספו. יחד הם נסעו לחברתה ממנה לוותה 500 ₪ אשר נתנה אותם למתלונן. בחזרתם שוחח המתלונן עם פרננדו בטלפון והתפתח עימות מילולי בין השניים.

מעבר לאמור, ישנם קווי דמיון בין כל העדויות גם באירועים שאירעו ביום התקיפה, 19/10/12 ושקדמו לה כרונולוגית. כך למשל, העדים מתארים שאחיו של המתלונן הגיע לבית של פרננדו ביום ובשעה כפי שקבעו הצדדים, אך פרננדו לא היה, בשלב מסוים האח הלך והגיע המתלונן. ישנה סתירה, לא משמעותית, בין גרסת המתלונן לפיה כשהוא הגיע לדירה אחיו ש. כבר לא היה שם, לבין גרסתה של מור לפיה אחיו של המתלונן נכח בדירה זמן מה גם יחד עם המתלונן. הסתירה אינה משמעותית, שכן אין מחלוקת שבעת שהמתלונן הותקף אחיו לא היה בזירה.

אין מחלוקת שהמתלונן דרש את כספו ממור לאחר שניסיונותיו לקבל את הכסף מפרננדו לא צלחו. מור ומוחמד טוענים שהמתלונן, בא בליווי חבריו, איים, דחף והתנהג בבריונות ואילו המתלונן טוען שבא בגפו, תבע את כספו אך לא דרש סכומים שהם מעל לחוב, לא דחף ולא איים על מור שייקח את חפציה.

מור ראתה, כי המתלונן מתעקש ופרננדו לא עונה בטלפון ופנתה לנאשם אשר הבטיח שהוא יעזור. בחזרתם מאותה חברה ממנה לוותה 500 ₪, פגש המתלונן את הנאשם וזה אמר לו לחכות בחנייה בזמן שהוא ילך להביא לו סכום כסף נוסף. סתירה מינורית נוספת היא שהמתלונן הכחיש שהוא קיבל 400 ₪ מהנאשם, בנוסף לאותם 500 ₪ שקיבל ממור וזאת בניגוד לדברי מור.

הסתירות הללו לא בגזרת המחלוקת לכן אין לייחס להן חשיבות רבה. מה גם שאינן סתירות משמעותיות שעל בסיסן יוכרע התיק. גם אם נצא מנקודת הנחה, שהמתלונן אכן התנהג בבריונות כפי שהעידו מספר עדי תביעה, הדבר לא מעלה ולא מוריד מהעובדה שהמתלונן נדקר והתנהגותו אינה עילה לתקוף אותו. מעבר לאמור, הדבר לא משנה את השאלה העיקרית השנויה במחלוקת והיא האם גם הנאשם דקר את המתלונן.

4. המחלוקת העיקרית

כפי שפורט להלן, גרסת הנאשם במשטרה היתה שהוא לא מכיר את המתלונן, כלל לא היה בזירת האירוע בעת הדקירה וכמובן אינו יודע מי דקר. ב- 8/1/2013 הודיע הסנגור, כי לנאשם גרסה חדשה ולפיה הוא היה בזירת העבירה וגם ראה את פרננדו דוקר את המתלונן וחלקו באירוע מסתכם אך בכך שרץ אחרי פרננדו, ולא אחרי המתלונן תוך שהוא צועק לפרננדו "שלא יעשה שטויות".

פרננדו נעצר ביום 20/1/13 לאחר שהתייצב במשטרה. פרננדו הודה שהוא זה שדקר את המתלונן והנאשם לדבריו, לא עשה דבר. הנאשם העיד על גרסתו החדשה בבית המשפט ביום 10/4/13.