מדינת ישראל נ' קפויה

הכרעת דין

אני מזכה את הנאשמת מחמת הספק

כתב האישום

1.בכתב אישום מתוקן שהוגש כנגד הנאשמת, נטען כי ביום 5.7.09 בסביבות השעה 20:00, הגיעה הנאשמת לביתה של שושנה זכות (להלן: המתלוננת), ודרשה ממנה 400 ₪ שהמתלוננת חייבת לה. המתלוננת מסרה לנאשמת 200 ₪ וביקשה לשלם את היתרה בעוד שבוע, אלא שהנאשמת לא הסתפקה בסכום זה, שלפה סכין, תפסה בשיערה של המתלוננת וניסתה לפצוע אותה, באומרה: "עכשיו את תביאי לי לא מענין אותי מאיפה אל תתעסקי איתי לא כדאי לך".

המתלוננת ניסתה להשתחרר והכתה את הנאשמת באמצעות פסל מחרס, אלא שהנאשמת השתוללה ושרטה את המתלוננת בידיה, וכתוצאה מכך נגרם לה פצע באגודל ימין, שריטות באמת יד ימין, שריטה בכף יד שמאל ושריטה בברך שמאל.

הנאשמת לא הסתפקה בכך, השליכה לעבר המתלוננת פסלי חרסינה ועץ ואיימה עליה כי אינה פוחדת מהמשטרה, היא ישבה במאסר פעמיים וכי הענין ביניהן עדיין לא הסתיים.

הנאשמת המשיכה במעשיה, והוציאה מארנקה של המתלוננת 200 ₪ נוספים אותם גנבה ממנה.

2.כתב האישום מייחס לנאשמת עבירות של פציעה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 334 +335 (א) (1) לחוק העונשין, תקיפה חבלנית לפי סעיף 380, החזקת סכין למטרה לא כשרה לפי סעיף 186 א' לחוק, איומים לפי סעיף 192 וגניבה לפי סעיף 384.

3.במענה לכתב האישום כפרה הנאשמת בכל העבירות המיוחסות לה, והגם שאישרה כי ביום האירוע הגיעה לבית המתלוננת, היא הכחישה כי שלפה סכין, תקפה, איימה או גנבה מהמתלוננת את כספה, כשלדבריה המתלוננת היתה זו שתקפה אותה באמצעות כוס וכד והיא נפצעה ונזקקה לטיפול רפואי.

4.כתב האישום מפרט את רשימת העדים מטעם התביעה, לרבות המתלוננת ובנה הקטין אשר היה עד לאירוע.

במהלך הבאת הראיות הודיעו שני הצדדים כי הם מוותרים על חלק מהעדים, אם כי ב"כ הנאשמת עמד על עדות הקטין, אלא שהמתלוננת טענה כי בעקבות האירוע עבר בנה טראומה והיא סירבה לאפשר את עדותו בבית המשפט.

ראיות התביעה

5.המתלוננת העידה כי בתקופה הרלוונטית לכתב האישום היא עבדה בביתה כספרית, וביצעה עבודה לאחותה של הנאשמת, תמורתה גבתה 800 ₪.

האחות - שלא היתה מרוצה מהטיפול שקיבלה - דרשה את כספה בחזרה, והמתלוננת הסכימה להחזיר את הסכום בתשלומים. היא שילמה 400 ש"ח, ונותרה חייבת 400 ₪ נוספים.

מעדותה של המתלוננת עלה כי ביום 5.7.09 בסביבות השעה 20:00, ולאחר תיאום טלפוני, הגיעה הנאשמת לביתה, ודרשה את יתרת הכסף המגיע לאחותה. המתלוננת נתנה לה 200 ₪ על החשבון, וביקשה לשלם את היתרה בעוד שבוע, תוך שהסבירה לנאשמת את הקשיים בהם היא נתונה.

לדברי המתלוננת, הנאשמת דרשה את מלוא הכסף המגיע לאחותה ולפתע שלפה סכין והניפה אותו, תפסה בשיערה וניסתה לחתוך אותה:

"התחילה להכנס ללחץ והסטריה... שהיא רוצה את הכסף... אמרתי לה שאם הייתי יכולה הייתי נותנת לה... הוציאה סכין והניפה אותו, באה אלי לפרצוף ותפסתי לה את היד והיא תפסה לי בשיער וממש היה לנו מאבק וניסתה לחתוך אותי. אמרה לי איתי לא מתעסקים. התחלנו להאבק כדי שלא תחתוך לי את הפרצוף. היה לי כד קטן בצורת פיל ונתתי לה מכה ביד ומהמלחמה שלנו נחתכה לי האגודל והשפריץ דם בכל הבית. נכנסתי ללחץ והיא ראתה שאני בלחץ ותופסת את היד, רצה לחדר שינה הוציאה את הארנק והוציאה את הכסף ואמרה שלקחה רק 200 ואת ה-50 שהיו בארנק זרקה על הרצפה..." (עמוד 4).

המתלוננת הוסיפה כי בבית החלה מהומה והנאשמת המשיכה לצעוק וזרקה חפצים שונים, ובנה (שהיה כבן 11 שנים באותה עת) וחבר שהיה עימו ברחו החוצה, וכשאמרה המתלוננת לנאשמת כי המשטרה הוזמנה למקום, ענתה לה הנאשמת: "שהיא שמה זין עלי ועל המשטרה ושעדיין זה לא נגמר" (עמוד 4).

המתלוננת סיפרה כי כתוצאה מהאירוע היא נחתכה באגודל, קיבלה מכה בראש ועל ידיה היו שריטות, והיא נזקקה לטיפול רפואי ולהדבקת הפצע באגודל (ת/1, וראה תמונות ת/2).

6.מאחר והנאשמת סובלת מנכות ונעזרת בהליכתה בקביים (עימם התייצבה גם לדיונים בבית המשפט), חקר הסניגור את המתלוננת כיצד הצליחה הנאשמת למרות נכותה לבצע את כל הפעולות שתיארה, לרבות התקיפה והגניבה מחדר השינה, והמתלוננת הסבירה כי הנאשמת הגיעה לביתה ללא קביים (דירתה בקומה הראשונה ללא מעלית), והיא אמנם התרשמה מקושי מסויים בנשימתה והציעה לה לשבת ולשתות מים, אך לא היתה לה כל בעיה להתנהג בצורה פראית ואגרסיבית, והיא אף שלפה את הסכין מתוך גרב אלסטית שהיתה על רגלה.