מדינת ישראל נ' קעדאן(עציר) ואח'

החלטה

נגד שלושת העוררים הוגש ביום 12.7.10 כתב אישום אשר ייחס להם ביצוע עבירות על רקע סכסוך בין שתי משפחות בבאקה אל גרבייה. לעוררים 1 ו-2 יוחסו באישום הראשון עבירות של נשיאה והובלת נשק , יריות באזור מגורים ואיומים. לעוררים 1 ו- 3 יוחסו באישום השני עבירות של נשיאה והובלת נשק, חבלה הכוונה מחמירה והיזק בזדון. לשלושת העוררים יוחסו באישום השלישי עבירות של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, פציעה בנסיבות מחמירות, תקיפה בנסיבות מחמירות והיזק בזדון.

בין היתר נטען באישום השני כי הנאשמים 1 ו- 3 הגיעו ברכב לביתו של אחד בשם וליד קאסם (להלן: "קאסם") וכאשר הבחינו בו יושב בחצר ביתו ביחד עם אשתו, ירה לעברם העורר 3 ויחד עם העורר 1 הם נמלטו מהמקום. היריות החטיאו את קאסם ופגעו בקירות הבית.

על רקע סכסוך המשפחות ובהמשך לאירוע הנ"ל, הוצת רכבו של העורר 3. לאחר מכן הגיעו שלושת העוררים לביתו של קאסם, כאשר הם מצויידים באלות, ברזלים וסכינים. במקום התפתחה קטטה בין המשפחות, כאשר במהלך הקטטה הוכה קאסם בכל חלקי גופו, וכאשר העורר 3 היכה אותו באמצעות ברזל בפניו.

בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה לעצור את העוררים עד תום ההליכים. בהחלטה מיום 21.7.10 קיבל בימ"ש זה (כבוד השופטת ת. נתנאל- שרון) את הבקשה בקובעו כי קיימת תשתית ראייתית לכאורית להוכחת המיוחס לעוררים וכי נוכח המעשים המיוחסים להם, המצמיחים עילת מסוכנות לפי החוק, לא ניתן יהיה לאיין את המסוכנות באמצעות חלופת מעצר ואין מקום להורות על עריכת תסקיר מעצר.

העוררים השיגו על החלטה זו בפני ביהמ"ש העליון ובהחלטה מיום 3.8.10 קבע כבוד השופט גרוניס כי:

"נוכח האמור, לא מצאתי מקום להתערב בקביעתו של בית המשפט המחוזי לפיה קיימות ראיות לכאורה הקושרות את העוררים למעשים המפורטים בכתב האישום. מעשים אלה, בעיקר בהתחשב בכך שבוצעו על רקע סכסוך בין משפחות, מלמדים על המסוכנות הרבה הנשקפת מהעוררים...מעשים אלה מצמיחים חזקת מסוכנות סטטוטורית המחייבת בנסיבות הענין את מעצרם של העוררים עד תום ההליכים. בנוסף, כפי שציין בית המשפט המחוזי, לחובתם של ג'מיל ומועתסם (העוררים 2 ו- 3 – הערה שלי) יש לזקוף את העובדה כי בעברם הרשעות קודמות בעבירות תקיפה. משכך, צדק בית המשפט המחוזי בקובעו, כי אין מקום לבחון את אפשרות שחרור העוררים לחלופת מעצר. יצויין, כי גם בנסיבות האישיות של העוררים אין כדי לשנות ממסקנה זו".

גם נגד קאסם הוגש ביום 12.7.10 כתב אישום, אשר ייחס לו עבירות של הצתה, חבלה בנסיבות מחמירות, היזק בזדון, ופציעה בנסיבות מחמירות. המעשים בוצעו במסגרת אותו סכסוך משפחות עם בני משפחת קעדאן, עליה נמנים העוררים. גם נגדו הוגשה בקשה למעצר עד תום ההליכים וגם בעניינו התנהל הדיון בפני כבוד השופטת ת. נתנאל שרון. בדיון הודה בא כוחו של קאסם כי קיימת עילת מעצר וקיימות ראיות לכאורה. לאור נסיבות התיק ביקש הסניגור לשלוח את קאסם לשירות המבחן, על מנת שיערוך תסקיר מעצר, ואשר יבחן את חלופות המעצר המוצעות על ידו.

ב"כ המשיבה התנגד לבקשה וטען כי אין מקום להטריח את שירות המבחן, כאשר ברור כי אין מקום לחלופת מעצר, כאשר המעשים המיוחסים לקאסם מעידים על מסוכנותו הן כלפי המתלוננים והן כלפי הציבור. כן נטען כי קאסם הינו תושב השטחים (כאשר הוסכם כי קיימת החלטת בג"צ המונעת גרושו מן הארץ).

בהחלטה מיום 22.7.10 נקבע על ידי כבוד השופטת ת. נתנאל- שרון כי:

"ספק רב בעיניי אם יש מקום לשחרר את המשיב לחלופת מעצר ואם כן, בודאי שצריכה להיות זאת חלופה שאיננה נמצאת באזור ושתהיינה מלווה בבטחונות מרביים. עם זאת, לא אדחה את הבקשה לקבלת תסקיר מעצר, אולם אבהיר לעורר שביהמ"ש אינו כבול לאמור בתסקיר או להמלצה שבו וכי אל לו לפתח ציפיות".

בהערת אגב אציין, מאחר והמשך הדיון התנהל בפני, כי קאסם לא שוחרר בחלופת מעצר לאחר שהמפקחים המוצעים על ידו נדחו על ידי שירות המבחן.

ביום 17.8.10 הגישו העוררים בקשה לעיון חוזר. בבקשה הם טענו שוב נגד החלטת כבוד השופטת נתנאל-שרון בענין הראיות לכאורה וכן טענו כי העוררים הופלו לרעה לעומת קאסם, כאשר בעניינו של קאסם הוא הופנה לקבלת תסקיר שירות המבחן בעוד שהדבר נמנע מהם. כן טענו לשינוי נסיבות אישיות לרגל חג הרמאדאן הקרב ובא.

בהחלטה מיום 17.8.10 דחתה כבוד השופטת הורוביץ את הבקשה בקובעה כי :

"עיון בבקשה מלמד כי אין מדובר בעיון חוזר, בשינוי נסיבות אלא הבקשה במהותה הינה ערעור על החלטת בימ"ש זה מיום 20.7.10. מקומן של טענות אלו בערכאת הערעור ולא בבימ"ש זה. לפיכך הנני מורה על מחיקת הערעור".

ביום 19.8.10 שבו העוררים והגישו בקשה לעיון חוזר, בה טענו כי עיקר טענתם בבקשה לעיון חוזר הינה טענת ההפליה. לטענתם יש בעובדה כי קאסם, שנאשם בעבירות במסגרת אותו סכסוך משפחות הופנה לשירות המבחן על מנת שיערוך תסקיר מעצר בעניינו, משום הפלייתם לרעה (לאחר שבעניינם בימ"ש לא נעתר לבקשה זו). כן טענו כי חג הרמאדאן עומד בפתח וכי מדובר בשינוי נסיבות המצדיק עיון חוזר בהחלטה.

הדיון בבקשה זו נקבע בפני, כאשר ב"כ העוררים חזרו על הבקשה להפנות את עניינם של העוררים לשירות המבחן, מבלי שבית המשפט יקבע מסמרות לענין השחרור ומבלי שיהיה כבול בהמלצות שירות המבחן. לטענתם, בית המשפט אינו יכול להתעלם מהעובדה כי העוררים הופלו לרעה לעומת קאסם, כאשר גם לקאסם יוחסה עבירת חבלה חמורה ביותר שבגינה נזקק הנפגע ל- 22 תפרים בראשו. עוד נטען כי קאסם הינו שוהה בלתי חוקי בישראל ואף מיוחסת לו בכתב האישום עבירת הצתת הרכב.

ב"כ המשיבה טען כי לאור החלטת כבוד השופט גרוניס (שלא נזכרה כלל בבקשת העוררים) אין מקום לדון בחלופת מעצר וכי גם אין מדובר באפליה של הנאשמים כאשר בית המשפט הורה על מעצרו של קאסם עד תום ההליכים נגדו. כן נטען כי חלקו של קאסם שונה לחלוטין מזה של העוררים (כאשר לעוררים מיוחסות עבירות בנשק) וכי העוררים 2 ו- 3 הם בעלי עבר פלילי. עוד נטען כי אין שינוי נסיבות המצדיק עיון חזור בהחלטת המעצר.

סוגיית ההפליה נדונה על ידי כבוד השופט ג'ובראן בבש"פ 6871/05 שלמה מנדלוביץ נ. משינת ישראל (החלטה מיום 21.7.05) ונקבע שם כדלקמן: