מדינת ישראל נ' קסתה(עציר)

החלטה

זהו ערר על החלטת בימ"ש השלום ברחובות (כב' סגן הנשיאה, השופטת קוצר) לעצור את המשיב עד תום ההליכים.

נגד המשיב הוגש כתב אישום בעבירה של פציעה בנסיבות מחמירות – דקירה של המתלונן בירכו באמצעות שבר בקבוק בירה.

יחד עם כתב האישום הוגשה בקשה למעצר עד תום ההליכים.

לא הייתה מחלוקת על ראיות לכאורה לצורכי מעצר (אף שהסניגור המלומד הבהיר לפרוטוקול כי הוא כופר באשמה וינהל את המשפט העיקרי), וממילא הייתה גם הסכמה לעילת מעצר, ולו בשל חזקת המסוכנות הסטטוטורית.

התיק התמקד בשאלת החלופה.

ביהמ"ש דלמטה נעתר לבקשת הסניגור, והורה על תסקיר ואף על תסקיר משלים.

שני התסקירים לא באו בהמלצה לשחרור, תוך שציינו כי קיים סיכון גבוה להישנות עבירות אלימות, כי יש למשיב בעית אלכוהול והוא שולל אותה, כי יש לו הפרעות התנהגות וקושי לרסן דחפים אלימים ולשלוט בהתפרצויות זעם.

שירות המבחן בחן גם את האפשרות של החלופה המוצעת של מעצר בית אצל הדוד וגם חלופה אפשרית (שלא הוצעה) של השתלבות בקהילה סגורה למכורים לחומרים פסיכו אקטיבים.

סופו של דבר השירות שלל את שתי החלופות המוצעות, את הראשונה כחלופה בלתי אפקטיבית, ואת השנייה כחלופה שאינה עומדת על הפרק לנוכח העדר נכונות של המשיב להשתלב בטיפול במסגרת סגורה כאמור.

ביהמ"ש דלמטה נדרש לעניין אך החליט שלא לאמץ את המלצות שירות המבחן. ביהמ"ש שמע את המפקח שהוצע, הדוד, וקבע כי מדובר במפקח הולם, אשר מעצר בית מלא בביתו ובפיקוחו יהווה חלופה הולמת.

המדינה עררה, וביהמ"ש דלמטה עיכב את הביצוע של החלטת השחרור.

זהו העניין העומד בפני.

המדינה סבורה כי היה על ביהמ"ש לאמץ את המלצות שירות המבחן, וכי בכל מקרה סטייה מהמלצות שירות המבחן צריכה להיעשות מטעמים ברורים. לדעת המדינה, הדוד איננו מפקח ראוי, גם בשים לב להתעלמותו מבעיית האלכוהול של המשיב, וגם בשים לב למסוכנות הנובעת מן המשיב.

הסניגור סבור כי יש לדחות את הערר, משום שהחלטת ביהמ"ש דלמטה אינה חורגת מתחום הסביר, משום שהמלצת שירות המבחן אינה בבחינת זאת ראה וקדש, משום ששירות המבחן שגה בתסקיריו כאשר ייחס משקל לאי הודיית המשיב בעבירה ואי לקיחת אחריות (בניגוד לפסיקת ביהמ"ש העליון כי אל לו לשירות המבחן "לכפות" הודיה כדי לקבל המלצה על חלופה), ומשום שביהמ"ש הפעיל שיקול דעת ואימץ חלופה ראויה.

לחלופי חלופין, ולשם הזהירות, הציע הסניגור להוסיף איזוק אלקטרוני, כדי להגביר את הפיקוח. כן הציע פיקוח של שירות המבחן, וכן הציע השתלבות במסגרת טיפולית אמבולטורית, לבעיית האלכוהול, מתוך מעצר הבית.

אקדים ואומר, כי ברור שביהמ"ש אינו חותמת גומי להמלצות שירות המבחן, ושיקול הדעת היה ונותר של ביהמ"ש, וגם אם שירות המבחן סבור שאין לשחרר – אין פירושו של דבר שביהמ"ש כבול לכך.

לביהמ"ש סמכות ושיקול דעת משלו לבחון את החלופה ולקבוע כי יש לאמצה.

יחד עם זאת, כאשר אני בוחן את הדברים בנסיבות תיק זה, אינני יכול לקבל את מסקנתו של בימ"ש קמא.

המשיב אמנם בן 21 אך יש לו כבר עבר פלילי כבד, לרבות בעבירות אלימות, בהחזקת נשק וסכין, ואפילו שוד בגינו הורשע ונגזר עליו עונש מאסר בפועל.