מדינת ישראל נ' קסטרו

החלטה

המשיב יועלה לאלתר לאולם בית המשפט ודיון בעניינו יתקיים כעת.

נכון כי לכאורה המשיב שהה פרק זמן של כ- 20 דקות במעצר בלתי חוקי, אך אינני סבורה כי יש בדבר להביא למסקנה בדבר שחרורו לאלתר, בפרט נוכח העובדה כי מצוי הוא כעת בין כתלי בית המשפט ובשים לב כי מדובר בבטלות יחסית.

ניתנה והודעה היום ח' תמוז תש"ע, 20/06/2010 במעמד הנוכחים.

שרית זמיר, שופטת

החלטה

בפני בקשה להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים כנגדו.

כנגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, התפרצות למקום מגורים בצוותא חדא, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו והחזקת מכשירי פריצה בצוותא חדא.

באת כוח המשיב עותרת לדחיית הדיון לצורך לימוד חומר הראיות ובד בבד עותרת כי אורה כבר בעת הזאת על שחרורו של המשיב ומבססת טענותיה על העובדה לפיו שותפו של המשיב לכתב האישום שוחרר כבר בהליך מעצר הימים בתנאים מגבילים וגם כיום עושה התביעה הפרדה מלאכותית לפיה עותרת היא למעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים מאחורי סורג ובריח ובעניינו של שותפו עותרת היא להטלת תנאים מגבילים בלבד.

באת כוח המשיב טוענת כי אין מקום לאבחנה שעשתה התביעה בין השניים, כי מדובר בהפליה פסולה ולפיכך דבר צריך להביא אף לשחרורו של המשיב שבפני בעת הזאת ועוד טרם דיון בבקשה גופה.

באת כוח המבקשת טוענת לקיומו של הבדל מהותי בין השניים. לדבריה, בעוד שכנגד המשיב שבפני תלויים ועומדים שני מאסרי על תנאי ברי הפעלה ועבר פלילי מכביד בהתחשב בגילו, הרי שכנגד האחר אין מאסרים על תנאי ועברו מכביד הרבה פחות. באת כוח המבקשת אף טוענת להתנהלות שונה של המשיבים לפיה בעוד המשיב שבפני בחר לשמור על זכות השתיקה, הרי שהאחר קיבל אחריות על המיוחס לו, שיתף פעולה באופן מלא ואף הפליל את המשיב שבפני בעבירות המיוחסות לו.

עוד מפנה באת כוח המבקשת לעובדה כי למשיב שבפני אף מיוחסת עבירה של הפרעה לשוטר.

למקרא, החלטת בית המשפט מיום 17/6/10 בתיק מ.י. 30946-06-10 עולה כי בימ"ש עשה אבחנה ברורה בין המשיב לבין האחר. בימ"ש הורה על שחרורו של האחר בתנאים מגבילים ואילו את המשיב שבפני עצר. בימ"ש מנמק כי למשיב שבפני עבר פלילי עשיר בתחום הרכוש ואף תלויים ועומדים כנגדו שני מאסרים מותנים ברי הפעלה המסתכמים בסך הכל לתקופה בת 14 חודשים ולפיכך לגביו שחרור על יסוד טעמים אלה אינו אפשרי ומחייב בדיקה שמידת האמון שניתן ליתן בו על ידי גורם חיצוני תהייה קפדנית וסבור הוא כי הדבר צריך להעשות על ידי בימ"ש במסגרת הליך המעצר עד תום ההליכים.

על החלטתו של בימ"ש קמא אשר מצאה לנכון להפריד בין השניים על יסוד בעברם הפלילי לא ערער איש מהצדדים.

העיקרון לפיו אין להפלות בין נאשמים בהליך פלילי לעניין המעצר בהעדר טעמים המצדיקים זאת הינו עיקרון חשוב המעוגן בעיקרון השיוויון.

לעניין זה ציינה כב' השופטת נאור בפרשת רפייב:

" בית המשפט יניח על כפות המאזניים, בין השיקולים שהוא מביא בחשבון, גם את השיקול של שיוויון בין נאשמים. לשיקול זה יתן בימ"ש באותה מלאכת שקלול עדינה, שאין לה כאמור נוסחה מטמטית מדוייקת את המשקל הראוי בנסיבות העניין. אין לאמר כי שחרור של נאשם אחר באותה פרשה שעניינו זהה מחייב אוטומטית שחרורם של נאשמים אחרים. ההכרעה בשאלת המעצר או השחרור או תנאי השחרור לעולם איננה תוצאה אוטומטית. עם זאת שחרורו של נאשם שעניינו דומה באותה פרשה הוא בהחלט שיקול כבד שיש להניחו על כף המאזניים ולעיתים.... יש בשיקול האמור כדי להטות את הכף ולהביא לשחרור". (ראה בש"פ 7686/03 רפייב נ' מדינת ישראל פד"י נ"ז (6) , 753.

בענייננו בהחלט ניתן לאמר כי קיים הבדל בין שני המעורבים המתבטא בעברם הפלילי ובשאלת המאסרים המותנים.

בעוד שכנגד האחר לא תלויים ועומדים מאסרים על תנאי ועברו הפלילי מסתכם לכדי שתי הרשעות בעבירות של החזקת סכין והפרעה לשוטר. כנגד המשיב שבפני תלויים ועומדים שני מאסרים על תנאי המסתכמים לתקופה כוללת בת 14 חודשים. למשיב שבפני חמישה רישומים והרשעות קודמות בעבירות של החזקת סכין בשלושה אישומים, הפרעה לשוטר, פריצה לרכב בכוונה לגנוב, גניבה מרכב, החזקת נכס חשוד כגנוב, החזקת אגרופן, חבלה במזיד ברכב, הפרת הוראה חוקית, איומים והעלבת עובד ציבור ושימוש בכוח כדי למנוע מעצר.

אינני מקבלת טענת ב"כ המשיב לפיה אין כל השלכה לשאלת המסוכנות לעברו הפלילי של המשיב שבא בפני בימ"ש. נהפוך הוא, בימ"ש מצווה לבחון לבד מחומרת העבירה גם את נסיבותיו האישיות של המשיב שבא בפניו לרבות עברו הפלילי ונסיבות אחרות.

קיומם של מאסרים על תנאי אכן אין בו משום עילת מעצר כשעומד הוא בפני עצמו אך יש בו כדי להצביע על העובדה כי לכאורה מורא החוק אינו שרוי על המשיב והוא לא מהסס לשוב ולבצע עבירות שעה שחרב המאסר תלויה מעל ראשו.