מדינת ישראל נ' קנטרג

החלטה

1.בסוף פרשת התביעה, העלה ב"כ הנאשם טענה כי אין על הנאשם להשיב לאשמה, שכן המאשימה, כך לשיטתו, לא הוכיחה, ולו לכאורה, את האישום כנגד הנאשם.

2.כידוע, בשלב זה, די למאשימה שתביא ולו "אבק ראייתי" כדי שהטענה תדחה.

3.במסגרת ראיות המאשימה, היא הגישה את הודעת הנאשם שנגבתה ממנו ביום 28.11.08 במשטרה.

עיון באותה הודעה, מעלה כי הנאשם נשאל "מדוע, למרות קבלת הצו, הוא הגיע לבית הספר". במענה לשאלה זו השיב הנאשם כהאי לישנא: "אני התגעגעתי לילד שלי, כי לא ראיתי אותו 3 חודשים ולכן הגעתי לראותו. הגרושה מפיצה עלי שקרים ומשתמשת בילד כנשק נגדי. למרות שידעתי שאסור לי לבוא לבית ספר, בגלל געגועי ואהבתי לילד באתי..."

4.דומני, שלאור תשובתו זו של הנאשם, דין הבקשה להידחות.

ניתנה והודעה היום י"ג טבת תשע"א, 20/12/2010 במעמד הנוכחים.

יחיאל ליפשיץ, שופט

הכרעת דין

1.כנגד הנאשם הוגש, ביום 17.2.09, כתב אישום המייחס לו עבירה של הפרת הוראה חוקית – עבירה לפי סעיף 287 (א) לחוק העונשין, תשל"ז – 1977.

2.על פי הנטען בכתב האישום, ניתנה בעניינו של הנאשם, בתאריך 20.11.08, החלטה מביהמ"ש לעניני משפחה (ה"ט 4634-11-08), אשר לפיה הסדרי הראיה בינו לבין בנו הקטין, יהיו במרכז הקשר בטירת הכרמל בלבד. למרות הוראה חוקית זו, הגיע הנאשם, בתאריך 26.11.08, סמוך לשעה 10:00, לבית הספר שם לומד בנו ונפגש עמו.

3.הנאשם לא הכחיש, כי אכן פגש את בנו במועד לעיל, אולם טען כי לא קיבל את החלטת ביהמ"ש.

4.אקדים ואציין, כי המאשימה לא הביאה ראייה חפצית כלשהי, המוכיחה כי החלטת ביהמ"ש אכן הגיעה ליעדה – קרי – הנאשם.

5.יחד עם זאת, המאשימה הסתמכה על הודאתו של הנאשם, שם ציין, כי ידע שאסור לו להגיע לבית הספר, אולם עשה כן משום שלא ראה את בנו מספר חודשים ומשום געגועיו ואהבתו

לילד, הוא הגיע לבקרו. (ראה הודעת הנאשם ת/1).

6.בהתייחס להודאה זו, ציין הנאשם, בעת עדותו בפניי, כי בעת שנחקר הוא היה במצב רפואי וגופני שאינו פשוט – הנאשם פירט כי החקירה, שהתקיימה בשעה 10:00 לערך בבוקר, היתה לאחר כ – 10 שעות נהיגה רצופות. הנאשם עובד לפרנסתו כנהג משאית. הנאשם ציין, כי החוקרת הציגה בפניו מערכת נתונים, ומשהתחבר לו שאכן ניתן כנגדו צו, אז הוא אישר כי הוא אכן הפר אותו.

הנאשם הוסיף וציין, כי כל שעמד לנגד עיניו, הוא רצונו לשוב לביתו, על רקע מצבו הגופני ועייפותו.

7.מסתבר, כי טיעונו של הנאשם בדבר מצבו הרפואי, לא נטען בעלמא. הנאשם הציג תיעוד רפואי, כי זמן קצר לאחר חקירתו (לצערנו, החוקרת שחקרה את הנאשם, לא ציינה מה היתה שעות סיום חקירתו), הוא התלונן על מצב רפואי שאינו תקין, דבר שחייב את המשטרה לפנותו מתחנת המשטרה לבית חולים רמב"ם.

8.עיון בתיעוד רפואי זה (סומן נ/3), מעלה כי הנאשם הגיע לחדר המיון, כאשר לחץ הדם שלו גבוה. הוא הדין לגבי הדופק.

עוד עולה מהתיעוד, כי עובר להגעתו לבית החולים, היה דימום מאפו.

9.כחלק מראיות ההגנה, הוגש גם דו"ח המעצר. לתמיהה מדוע התבקש מעצרו של הנאשם, ניתן להבין מהתיעוד (ראה נ/1 ו נ/2), כי דבר זה נעשה על רקע סירובו לחתום על כתב שחרור בתנאי ערובה.