מדינת ישראל נ' קמיראת(עציר) ואח'

החלטה

נגד המשיבים הוגש כתב אישום המייחס לשניהם ביצוע העבירות הבאות: גניבת רכב – על פי סעיף 413ב' לחוק העונשין, תשל"ז-1977; קשירת קשר לביצוע פשע – על פי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין; הפרעה לשוטר במילוי תפקידו – על פי סעיף 275 לחוק העונשין. למשיב 1 מיוחס גם ביצוע עבירה של נהיגה פוחזת ברכב – על פי סעיף 338(א)(1) לחוק העונשין.

על פי עובדות כתב האישום, ביום 4/5/12 בסמוך שלעה 23:00, המתלונן העמיד את רכבו ליד מינימרקט ברח' אלנבי בחיפה, כשהוא מונע והמפתח ב"סוויץ'", ירד מהמכונית ונכנס למינימרקט. אדם שזהותו אינה ידועה למבקשת נכנס למכונית נהג בה ולאחר זמן שאינו ידוע למבקשת הועמדה המכונית בחניית מפעל תעשייה בקיבוץ רמת יוחנן. בתאריכים 5/5/12 עד 6/5/12 שוחחו בניהם הנאשמים בטלפון אודות אודות מקום חניית המכונית, סידורי האבטחה במקום וסיכמו להגיע למקום החנייה כדי להסיע את הרכב. כמו כן דיברו בניהם על פרטי בעל המכונית כדי ליצור עימו קשר. ביום 6/5/12 בצהריים שוחח המשיב 2 עם חשמלאי רכב כדי שיסייע בידו להתגבר על רכיב המשתק את מנוע המכונית ("אימובילייזר"), המשיבים נפגשו עם החשמלאי, המשיב 2 מסר לו את מפתחות המכונית והסביר לו היכן היא נמצאת. החשמלאי הגיע אל המכונית ואף פתח אותה ואת מכסה המנוע אולם לאחר שהתעורר חשדו כי מדובר במעשה בלתי חוקי עזב את המקום מבלי להתניע את המכונית והודיע למשיב 2 כי לא ניתן להניעה. כארבע שעות לאחר מכן הגיעו המשיבים למקום חניית המכונית כשהמשיב 1 נוהג במכונית בה הגיעו. המשיב 2 נכנס למכונית הגנובה באמצעות המפתח וניסה להתניעה אותה. בשלב זה הגיעו למקום שוטרים במטרה לעצור את המשיבים. המשיב 1 ברח מהמקום תוך נהיגה פרועה, מהירה ומסוכנת עד שהתנגש בניידת משטרה ששוטרים בתוכה. במכונית בה הגיעו השניים. המשיב 2 נעל עצמו במכונית הגנובה והשוטרים נאלצו לשבור את חלון המכונית כדי להוציאו משם.

המשיבים מסכימים כי קיימות ראיות לכאורה לעובדות המתוארות בכתב האישום אולם לטענתם, אין בכך כדי להקים סיכוי סביר להרשעתם בעבירה של גניבת המכונית, אשר בוצעה על פי האמור בכתב האישום גופו על ידי אדם אחר שאיננו ידוע למשטרה. עוד טוען המשיב 1 כי ברח עם המכונית מהמשטרה מכיוון שסבר כי מי שרודף אחריו הם מבקשי רעתו איתם הוא מסוכסך ולא ידע שמדובר בשוטרים.

ואכן, עיון בתיק החקירה מגלה קיומן של ראיות לכאורה לכל עובדות כתב האישום. קיימות שיחות טלפון שהוקלטו בהאזנה שבוצעה לטלפון של המשיב 2 המתעדות את כל השיחות הנזכרות בכתב האישום. קיימים דו"חות פעולה ואף צילומי וידאו המעידים כי המשיבים נראו מגיעים אל המכונית הגנובה, מבצעים את אשר נטען בכתב האישום והמשיבים נתפסו על ידי שוטרים בנסיבות כאמור בכתב האישום. החשמלאי שנקרא להתניע את המכונית נחקר ואישר את הדברים.

אף המשיבים הודו בהודאות שמסרו במשטרה בעיקרן של העובדות אולם, מסרו גרסאות תמימות האמורות להסביר את מעשיהם. המשיב 2 טען, כי אדם בשם עומר שאיננו מכיר והוא לא יודע את פרטיו, מסר לו את מפתחות המכונית וביקש ממנו לתקן את המכונית והתניע אותה. טענה זאת כשלעצה איננה סבירה בעליל. המשיב 2 איננו חשמלאי רכב ולא סביר כי יבוא אדם שאיננו מכיר וימסור לו את מפתחות המכונית סתם כך. הגרסה גם נסתרת על ידי ראיות אחרות כמפורט להלן.

קיימות בתיק המשטרה גם ראיות לכאורה הקושרות את המשיבים עם גניבת המכונית שנגנבה ולא רק עם החזקתה.

בשיחת טלפון (מס' 883) שהתקיימה בין המשיבים ביום 5/5/12 בשעה 15:43, בעניין זהות בעל המכונית שואל המשיב 2 את המשיב 1 איך ידעו של מי זה והמשיב 1 עונה לו שזה צריך להיות ברישיון. המשיב 2 עונה לו שיבדוק. בשיחת טלפון (מס' 884) שהתקיימה מייד לאחר מכן ביום 5/5/12 בשעה 15:44 בין המשיב 2 לבין אדם בשם עזאן שואל המשיב 2 את עזאן מה השם של בעל הרישיון מאתמול וכשעזאן תוהה למה הוא מתכוון עונה המשיב 2 "שמה שהם ראו בלילה" ועזאן עונה לו "מחאמיד" (מאוחר יותר מתברר שזה שמה של מי שרשומה כבעלת המכונית).

חילופי דברים אלה מעידים כי המשיב 2 ראה את רישיונות המכונית הגנובה עוד בלילה שלפני השיחה משמע, זמן קצר מאוד לאחר שהמכונית נגנבה (ביום 4/5/12 בשעה 23:00 לערך)

בשיחה נוספת בין המשיבים, קצת מאוחר יותר בשעה 17:15 באותו יום (מס'907), אומר המשיב 2 למשיב 1, ללכת אליה ולראות "אם היא עדיין שם", ושיראה את הניירות לפחות. ובשיחה הבאה בין השניים בשעה 17:37 אומר המשיב 1 למשיב 2: השם שלה הוא מחאמיד אמאן ומוסיף שהרישיון איתו ויביא אותו.

כלומר, המשיב 1 הלך למקום בו ידע שהמכונית נמצאת עדיין ולקח משם את הרישיונות.

שיחות אלה במבססות מסקנה כי המכונית הגנובה הייתה בידיהם של המשיבים זמן קצר לאחר שנגנבה. דהיינו מתקיימת בענייננו חזקה שהמשיבים גנבו את המכונית בגין "החזקה תכופה".

שיחות אלה אף סותרות את הגרסאות ה"תמימות" אשר מסרו החשודים בהודעותיהם במשטרה.

בשיחת טלפון מס'1138 (מיום 6/5/12 בשעה12:46) נשמע המשיב 2 מדבר עם גבר ומבקש ממנו את הפרטים של בעלת המכונית. הגבר שואל אותו האם אין מצלמות ליד החנות והאם לא הכל מצולם והמשיב 2 אומר לו שאין וזה רחוק קצת, בקצה הכביש. בהמשך השיחה הם מדברים על ניסיונות לדבר עם בעלה של בעלת המכונית.

כלומר המשיב 2 יודע היכן נגנבה המכונית וכי יש שם מצלמות אבל הן אינן מכוונות למקום בו התבצעה הגניבה.

בשיחות טלפון שנערכה עם החשמלאי שנתבקש להתניע את המכונית אומר המשיב 2 כי היא שייכת לבן דודו (שיחה 1119 מיום 6/5/12 בשעה 11:57). בשיחה נוספת שנערכה בניהם (שיחה מס' 1123 משעה 12:21) שואל החשמלאי מה לומר אם מישהו ישאל של מי המכונית והמשיב 2 אומר לו שיגיד שהיא ך "היבא ג'בארין"

בשיחות טלפון רבות נשמעים המשיבים מנסים לברר את פרטי בעל המכונית ולדבר איתם.

טענת המשיב 1 כי ברח למראה השוטרים כי חשב שמדובר במבקשי רעתו תתברר במהלך הדיון בתיק העיקרי אולם, בשלב "הלכאורי" בו אנו נמצאים ברור, כי המשיב נסע במכוניתו בצורה פרועה ביותר (וניתן לראות זאת אף בהקלטת מצלמות האבטחה של המפעל), ופגע במכונית משטרה, וזאת כאשר הוא מודע (לפחות לכאורה) למטרה לשמה הגיע למקום בו ניסו לתפוס אותו השוטרים.

בדו"חות פעולה של השוטרים שתפסו את המשיב 2 מתואר, שהשתולל בתוך המכונית הגנובה והתנגד לביצוע מעצר (אורן אוחיון ופקד איל ליפקוביץ מיום 6/5/12

יתכן שיוכלו לתת הסברים למיוחס להם במהלך שמיעת הראיות אבל בשלב הלכאורי מדובר בראיות נסיבתיות במשקל מצטבר משמעותי, המקימות סיכוי סביר להרשעה בכל העבירות המיוחסות להם.