מדינת ישראל נ' קמיראת ) ואח'

גזר דין

הנאשמים שבפני הורשעו עפ"י הודייתם בגניבת מחפרון, בתאריך 09.03.09 ביחד עם אחר – קטין.

כן צרפו תיק נוסף בעובדותיו הודו ואשר נפתח כנגדם בעוד תיק הגניבה תלוי ועומד בביהמ"ש.

עניינו של תיק זה, הפרת הוראה חוקית, הוראה אשר נתנה ביחס לנאשמים בתאריך 15.03.09 ואשר מכוחה היה עליהם להימצא במעצר בית מלא בבתיהם וזאת, עד תום ההליכים בתיק נשוא גניבת המחפרון.

בגין הפרת ההוראה החוקית נעצרו הם, בתאריך 27.12.09.

ביהמ"ש הורה על קבלת תסקירי שירות מבחן אודות הנאשמים.

אשר לנאשם מס' 1, התרשם שרות המבחן כי הנאשם אכן לוקח אחריות על מעשיו, מביע חרטה ומצבו הכלכלי הדחוק הוא שהיה הכר לביצוע עבירת גניבה.

אשר לנאשם מס' 2, אף הוא קיבל אחריות לביצוע המעשים אם כי, שרות המבחן התרשם כי מאפייני אישיותו של נאשם זה דלים והינו ילדותי, שתף פעולה עם שרות המבחן אך באופן חלקי ועם זאת, לדעת שרות המבחן, אין המדובר במי אשר פועל עפ"י דפוסים עברייניים מושרשים.

עברו הפלילי של נאשם זה נקי.

לנאשם מס' 1 שתי הרשעות קודמות – האחת בעבירת אלימות שנעברה בשנת 98 והאחרת בעבירה של החזקת סכין למטרה לא כשרה, אשר נעברה בשנת 2003.

יצויין, כי כנגד אותו אחר, קטין, שותפם של הנאשמים שבפני לעבירת הגניבה, לא הוגש משום מה כתב אישום ולא בא על כך כל הסבר מטעם המאשימה אשר לפחות בדיון להארכת מעצרו לשם חקירתו, ראתה את חלקו כדומיננטי בפרשה.

כבר נאמר לא אחת, כי העבירות של גניבת רכב הפכו נפוצות, שיעור הגילוי בהם נמוך, ניתן לבצען בקלות יחסית ומסבות הן נזק הן לבעלי כלי הרכב שנגנבו – כלכלית ואנושית והן למשק הביטוח שכן, גל הגניבות מביא עימו להעלאת תעריפי הבטוח וחובה על בתי המשפט להטיל עונשי מאסר שתהיה בהם הרתעה של ממש הן למבצעי העבירות והן לעבריינים בכוח.

ראה לענין זה;

ע"פ 11194/05 אבו סבית נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו).

ע"פ 5724/95 אבו דחל נ' מדינת ישראל (לא פורסם).

ע"פ (תל-אביב – יפו) 70516/08 אחמד ברי נ' מדינת ישראל – תק' – מח 2008 (4) 5833.

שם צוטט הנאמר בפס"ד אבו סביט:

"למרבה הצער, תופעת גניבות הרכב טרם נעקרה משורש, ומכת המדינה

שאליה נדרש ביהמ"ש זה. לפני בדיוק עשור... כמעט שהפכה לעשר מכות. היא ממשיכה

לנגוס ברכושם של רבים ופגיעתה רעה כלכלית ואנושית.