מדינת ישראל נ' קלימנקו ואח'

החלטה

1.בפני ערר על החלטת ביהמ"ש השלום בקריות (להלן: "בית משפט השלום"), שניתנה ביום 25.9.11 על ידי כב' השופטת ט' תדמור-זמיר במסגרת הבקשה למעצר המשיבים עד לתום ההליכים המשפטיים נגדם בתיק מ"ת 49277-09-11.

2.בית משפט השלום החליט לשחרר את המשיבים, תוך קביעה כי אין מחלוקת על קיומן של ראיות לכאורה שיש בהן כדי לבסס את העובדות הנטענות בכתב האישום, אך קבע כי בענייננו, לא קמה עילת מעצר של מסוכנות.

3.העוררת הגישה כתב אישום נגד המשיבים ובו ייחסה להם עבירה של התפרצות לבית מגורים בצוותא, עבירה לפי סעיף 406(ב) ביחד עם סעיף 29(ב) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: "החוק") ועבירה של גניבה בצוותא, לפי סעיף 384 לחוק בצירוף סעיף 29(ב) לאותו חוק.

4.מכתב האישום עולה, כי ביום 15.9.11, בסמוך לשעה 13:30, ברח' יוספטל בקרית אתא, התפרצו המשיבים בצוותא לדירתה של רחל כהן הנמצאת בקומה א', בכוונה לגנוב, באופן שהמשיב 2 נכנס אל תוך הדירה, בעוד שהמשיב 1 ואחר המתינו לו למטה, מתחת לבנין לשמור ולתצפת, כשהטלפון הנייד של המשיב 2 ברשותו של המשיב 1 כל העת.

עוד נטען בכתב האישום, כי המשיבים גנבו בצוותא כסף מזומן בסך של 600 ₪. בנוסף נטען כי בעוד המשיב 2 נמצא בתוך הדירה, הגיעו השוטרים למקום והוא נשמע צועק לעבר המשיב 1 "אפשר כבר לרדת למטה?". משהבחין האחר בשוטרים ברח מן המקום, המשיב 1 נעצר במקום ואילו המשיב 2 ברח אף הוא, אך נמצא בתכוף לכך בביתו של צחי דהן ברח' הגליל 16, בתוך חדר, מעמיד פניו כי הוא ישן ואף החליף בגדיו בכדי להסוות זהותו מפני השוטרים.

בד בבד עם הגשת כתב האישום, הוגשה בקשה למעצרם של המשיבים עד תום ההליכים, בקשה שנדחתה על ידי בית משפט השלום אשר הורה על שחרור המשיבים ללא כל תנאים.

על החלטה זה מוגש הערר שבפנינו.

טענות הצדדים:

6.ב"כ העוררת טען, כי בית משפט השלום שגה עת קבע כי לא קמה בענייננו עילת מעצר.

לטענתו, במקרה דנן מיוחסת למשיבים עבירה חמורה של התפרצות לדירה שבוצעה בצוותא תוך התארגנות של שלושה עבריינים, לאחר תכנון מוקדם, תוך תיאום ביניהם וחלוקת תפקידים. הפנה לעברם הפלילי של המשיבים וציין כי לחובת משיב 1 הרשעה קודמת מיום 5.1.11 בגין עבירה של סיכון חיי אדם בנתיב תעבורה וכן עבירה של חבלה במזיד ברכב ולחובת משיב 2 רישום (ללא הרשעה) בעבירות זהות של התפרצות לדירת מגורים, גניבה ושבל"ר.

ב"כ העוררת ביקש לקבל את הערר, לקבוע כי קיימת עילת מעצר בעניינם של המשיבים ולהורות על מעצרם של המשיבים עד תום ההליכים.

בטיעוניו בפני הבהיר ב"כ העוררת כי אם וכאשר תמצא חלופה ראויה ומתאימה כמו מעצר בית מלא עם פיקוח מתאים ניתן להסכים לתוצאה אליה הגיע בימ"ש שלום.

מנגד ביקשו ב"כ המשיבים לדחות את הערר ולהשאיר את החלטת בית משפט השלום על כנה.

ב"כ המשיב 1 הסכים בטיעניו בפני שיש מקום להורות על הפקדת ערבויות והפקדה במזומן. ציין כי המשיב 1 צעיר בן 18 שזו לו מעצרו הראשון. עוד טען ב"כ המשיב 1, כי המדובר בעבירת רכוש שלא מקימה חזקת מסוכנות. בימ"ש השלום צדק עת סבר כי לא מתקיימת עילת מעצר וזאת בשל נסיבות המקרה.

ב"כ משיב 2 ציין כי המדובר בעבירת רכוש שלגביה אין עילת מעצר ולכן אין מקום להורות על מעצר או חלופה. עוד הפנה לנסיבותיו האישיות של המשיב 2, שהינו בן 18, משפחתו נורמטיבית ואמור להתגייס לצה"ל.

גם ב"כ משיב 2 הסכים להטיל ערבויות להבטחת התייצבותו של המשיב לבימ"ש.

דיון והכרעה:

8.לאחר שעיינתי בהחלטת בית משפט השלום, בהודעת הערר ושמעתי את טענות הצדדים, אני מחליט לקבל את הערר באופן חלקי כמפורט להלן.

בענייננו, הסנגורים לא חלקו על קיומן של ראיות לכאורה, אך המחלוקת בין הצדדים נגעה לקיומה של עילת מעצר.