מדינת ישראל נ' קיל

החלטה

מונחת בפניי בקשה לביטול הכרעת דין וגזר דין שניתנו בהעדר הנאשם.

מכתב האישום עולה כי ביום 14.2.11 הנאשם בהיותו נהג חדש הסיע ברכב חמישה נוסעים ללא שישב לידו מי שכשיר להיות מלווה.

הנאשם טוען בבקשתו כי הוא לא התייצב לדיון ההקראה מאחר והקצין שערך לו את השימוע הסביר לו כי לא יתקיים משפט כנגדו.

סעיף 130 (ח) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982 קובע, כי די בקיומה של אחת משתי עילות כדי לחייב ביטול פסק דין שניתן בהעדר: העילה הראשונה דורשת קיומה של סיבה מוצדקת לאי ההתייצבות והשנייה דורשת להראות כי קיים חשש ממשי לעיוות דין, (ראה: רע"פ 9811/09 סמימי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, מיום 29.12.09); רע"פ 5146/09 שרעבי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, מיום 28.7.09), רע"פ 1773/04 אלעוברה נ' מדינת ישראל(לא פורסם, מיום 23.2.04), רע"פ 9142/01 איטליא נ' מדינת ישראל, פ"ד נז(6) 793; רע"פ 5377/03 וג'די נ' מדינת ישראל (לא פורסם, מיום 29.6.03)).

עניינו של המבקש לא נמנה עם אחת מהעילות  הנ"ל, הסיבה לאי הופעה במועד הדיון הינה לגרסת הנאשם טעות בהבנת דבריו של קצין השימוע. יצוין, כי בהזמנה לדין שקיבל הנאשם לידו במועד ביצוע העבירה נרשם במפורש כי הוא מוזמן להתייצב לדיון ביום 11.4.11 בשעה 08:30. תמוה בעיני כיצד יכול הנאשם להבין מעורך השימוע כי הוא פטור מהתייצבותו במועד זה, מכל מקום, גם לגבי מהות העבירה, הרי שאין ספק שהיא נעברה ולכן לא יגרם עיוות דין לנאשם בהשארת גזר הדין על כנו שכן הוא לא ציין כי בפניו טענת הגנה של ממש אלא כי הוא מבקש "לשמוע את דעתי בעניין".

אשר על כן, מכל האמור לעיל, הבקשה נדחית.

ניתנה היום, י"ז אייר תשע"ב, 09 מאי 2012, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: