מדינת ישראל נ' קיברט

פסק דין

בפניי ערעור של מדינת ישראל על גזר דינו של בית משפט לתעבורה בתל אביב-יפו (כב' השופטת ד. ורד), אשר הרשיעה את המערער עפ"י הודאתו בעבירה של נהיגה בשכרות וגזרה דינו לעונשים שונים, בהם פסילה בפועל ממושכת למשך 24 חודשים, מאסר מותנה של שישה חודשים, קנס ופסילה מותנית.

עונש זה איננו חמור בדרך כלל, לגבי מי שמורשע בנהיגה בשכרות, אלא שבעניינו של משיב זה, יש נסיבה מחמירה. הנסיבה המחמירה היא, כשנה בטרם הורשע בתיק הנוכחי ונגזר דינו, הורשע בתיק דומה בעבירה זהה בבית משפט לתעבורה ברמלה. ביום 30.12.08 עבר את עבירת השכרות הקודמת ואת העבירה הנוכחית עבר ביום 08.05.09, כלומר, תוך כחצי שנה המערער עבר פעמיים את אותה עבירה.

נכון, שכאשר עבר את העבירה השנייה, לא היה תלוי ועומד נגדו מאסר מותנה, טרם נדון בשל העבירה הראשונה, ונכון גם שבית משפט קמא, בתיק הנוכחי, לא ידע עת שגזר את הדין, כי התביעה לא טענה בפניו שעונשו של המשיב נגזר כבר בבית המשפט לתעבורה ברמלה.

התביעה, בבית משפט קמא, עתרה לעונש מאסר בפועל בשל העובדה שמדובר בשכרות שנייה תוך תקופה קצרה.

בית משפט קמא טעה, אין ספק, בכך שכלל לא התייחס לעתירת התביעה, לא שקל את הדברים וגזר את דינו של המערער כפי שגזר.

יכול בהחלט לו ישבתי בערכאה הראשונה, הייתי נעתר לבקשת התביעה ומטיל על המשיב עונש של מאסר בפועל. אבקש לזכור שעסקינן כעת בהליך ערעורי.

ההלכה היא, שאין ערכאת הערעור שמה עצמה במקומה של הערכאה הדיונית, אלא תפקידה הוא רק לתקן טעויות של אותה ערכאה, טעויות קשות. במקרה הנוכחי, בית משפט קמא, עת גזר את הדין, צריך היה להתייחס לבקשת התביעה, עת טען שלא עשה כן.

אינני סבור, עם זאת, שהטעות היא כה חמורה המצדיקה התערבות בעניינו של משיב זה, מהסיבה כי מדובר במערער שנסיבותיו האישיות מחייבות שקילה רבה מאוד בטרם שליחתו מאחורי סורג ובריח.

למשיב רישיון נהיגה משנת 1998, לחובתו, לבד מההרשעה הנוכחית, עוד 11 הרשעות בדין תחבורתיות, מהן, כאמור, אחת בשל נהיגה בשכרות, אך יתר הרשעותיו כולן הן עבירות ברירת משפט, הגם שחלקן הינן גם עבירות בטיחותיות כגון נהיגה באור אדום.

אין למשיב רישום פלילי כלל ועיקר, סך הכל בשל שני התיקים, בשל החפיפה המצטברת מהוראות הדין, עליו לרצות 48 חודשי פסילה בפועל, שאיננו עונש קל למי שמתפרנס מנהיגה בטרם גזרי הדין.

לא ניתן אפוא, לסיכום, לומר, שבית משפט קמא, בעת שהסתפק בהטלת מאסר מותנה ולא מאסר בפועל ממש, טעה טעות קיצונית, ומשכך, הערעור נדחה.

ניתנה והודעה היום כ"ב ניסן תשע"א, 26/04/2011 במעמד הנוכחים.

רענן בן-יוסף, שופט

הוקלד על ידי: נופר דוידי התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: