מדינת ישראל נ' קזמאר(עציר)

החלטה

המשיב מואשם בעבירה של שהייה בלתי חוקית בתחומי מדינת ישראל. המשיב נתפס ביום 26.5.10 בשעה 10:50 בפתח תקוה כשאין בידיו אישור שהייה בישראל כדין . בהתאם לגיליון הרישום הפלילי של המשיב , המשיב הוכרז כמוגבל כניסה לתחומי מדינת ישראל עד ליום 10.9.11 .

ביום 20.12.09 הורשע המשיב בשתי עבירות של כניסה בלתי חוקית לתחומי מדינת ישראל אותן ביצע ביום 20.11.09 וביום 9.12.09. נגזרו על המשיב עונש מאסר של 3 חודשים ויום אחד בפועל וכן 4 חודשי מע"ת , עונש שהינו בר הפעלה במקרה זה. המשיב ריצה עונש המאסר בפועל וזמן קצר לאחר תום ריצוי עונש המאסר בפועל שב וביצע, לכאורה, את אותה עבירה פעם נוספת.

בבש"פ 9193/99 , מדינת ישראל נגד בורהאן (לא פורסם), נאמר כי חשש ההמלטות מאימת הדין במקרה זה הוא שיקול בעל משקל , גם אם איננו שיקול מכריע, לעניין שחרורם של שוהים בלתי חוקיים , המתגוררים בתחומי יהודה ושומרון , לחלופת מעצר כלשהי.

בבש"פ 8567/06 דאפר נ' מדינת ישראל (לא פורסם), נאמר : " באשר לעילת ההמלטות, אכן , במישור העקרוני אין לדבר על כלל שלפיו תושב שטחים לעולם לא משתחרר לחלופת מעצר. מטבע הדברים במערכת היחסים העצובה השוררת בין ישראל לרשות הפלסטינאית והעדר מנגנונים מתפקדים של עזרה משפטית, הסגרה וכיו"ב, יש בהחלט חשד וחשש להמלטות מאימת הדין ואף למסוכנות. בתי משפט יחליטו על מעצר עד תום ההליכים, כשלא ניתן יהא להפיג את החשש להמלטות או את המסוכנות, והעובדה שהמדובר בתושב שטחים היא מהותית לכך בנסיבות אלה, ולכן ישנם מטבע הדברים מקרים לא מעטים שבהם אין מנוס ממעצר".

במקרה דנן, מדובר במי שהתנהלותו מלמדת על מסוכנות. המצב הבטחוני השורר היום מקים מסוכנות מפניהם של תושבי שטחים המנסים הכנס לתחומי מדינת ישראל שלא כדין. גם אם במקרה רגיל ניתן להפיג מסוכנות זו ולאיינה באמצעות חלופת מעצר מתאימה, הרי שכאן מדובר במקרה שונה. המשיב , כפי שצויין לעיל, סיים אך לפני זמן קצר לרצות עונש מאסר בפועל בגין שני אישומים זהים לאישום הנדון עתה. בגין אותם שני אישומים נגזר עליו עונש מאסר מותנה. למרות זאת, לא חת המשיב מפני שלטונות אכיפת החוק , ועונש המאסר המותנה המרחף מעל ראשו לא הרתיעו מלשוב ולבצע את אותה עבירה פעם נוספת. המדובר , אפוא, במקרה שבו נראה מהתהגותו והתנהלותו של המשיב, כי אין מה שירתיעו מלשוב ולהפר את הוראות החוק. בכך יש להעצים מסוכנותו של המשיב ואף לשמוט בסיס האמון הנדרש על מנת לשחרר אדם לחלופת מעצר.

במהלך הדיון הונח בפניי פסה"ד בבש"פ 6147/05, אבו יאסין נ' מדינת ישראל (לא פורסם). שם נדון מקרה של תושב שטחים , שהואשם בכניסה בלתי חוקית לתחומי מדינת ישראל, וזאת ללא עבירות נלוות. לאותו אדם היה עבר פלילי קודם והוא אף ריצה תקופות מאסר בגין עבירות קודמות שביצע. נאמר שם בפסה"ד : " כשמדובר במי שכבר הורשע בעבירה זו, ושמאסר על תנאי התלוי ועומד כנגדו לא הרתיע אותו מלחזור ולעבור על עבירה זו פעם נוספת – תוך הפרה של התחייבויות מפורשות קודמות שלא לעשות כן – אין מקום להסתפק בחלופת מעצר". נראה כי אין כל מקום לעשות אבחנה כלשהי בין המקרה שבפניי ובין המקרה שנדון בבש"פ 6147/05 הנ"ל.

אשר על כן, אני מורה על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים בתיק העיקרי.

ניתנה והודעה היום כ"א סיון תש"ע, 03/06/2010 במעמד הנוכחים.

נחום שטרנליכט, שופט

הוקלד על ידי: סיגל עזורי התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: