מדינת ישראל נ' קורנציוט(עציר)

גזר דין

הנאשם הורשע על פי הודייתו בעובדות כתב האישום המתוקן בשלוש עבירות: הסגת גבול, גניבה מרכב, והונאה בכרטיס אשראי. ככל שעולה מכתב האישום ומטיעוני הצדדים לפני, הרי שהנאשם מצא לגנוב תיקה של המתלוננת אשר הושאר זמן קצר ביותר ברכבה, ולאחר שגנב התיק האמור ניסה להוציא כסף באמצעות כרטיס חיוב שהיה בתוך התיק.

על פי הצהרת הצדדים הגבילה התביעה העונש לו תעתור ל- 15 חודשי מאסר ובתוכם הפעלת מאסר מותנה למשך 12 חודשים.

הנאשם באמצעות בא כוחו חופשי על פי הסדר זה לטעון כפי רצונו.

ב"כ הנאשם עתר להארכת מאסר מותנה העומד ותלוי כנגד הנאשם.

אני דוחה בקשת הנאשם להארכת המאסר המותנה כפי שאבהיר להלן. מצאתי כבר בפתח הדברים להבהיר שלא זו בלבד שאין מקום להאריך את המאסר המותנה אלא שנדמה כי הגבלת התביעה ל- 15 חודשי מאסר, בנסיבותיו של הנאשם היא עונש מוצע מקל ביותר עם הנאשם.

אני אומר דברים אלה, לאחר שאני מעיין בגליון הרשעותיו הקודמות של הנאשם. אף על פי גילו הצעיר נדון הנאשם פעמיים לעונשי מאסר, לתקופות ממושכות, באחת תקופה של 16 חודש, ובגזר דין שני לתקופה של 22 חודש.

מסתבר, שחודשים מספר לאחר שהנאשם השתחרר ממאסר, וכאמור מדובר במאסר ממושך חזר וביצע עבירות בגינן הורשע כאן.

יתרה מזו, כאשר ביצע העבירות שבכתב אישום זה עמד נגדו עונש מאסר מותנה למשך 12 חודשים ואני שואל עצמי מה המסקנה העולה מתוך דברים אלה.

לטעמי המסקנה ברורה, מערכת המשפט לא הצליחה ולא עלה בידה להרתיע את הנאשם מלעבור עבירות. שגזרה מערכת המשפט העונשים הללו על הנאשם, סברה מערכת המשפט כי יש בעונשים אלה כדי להרתיע את הנאשם לבל ימשיך במעלליו, אלא שלצערי הרב התבדתה.

כב' השופטת ברודי בגוזרה הדין בת.פ. 4464/06 מצאה לציין שתי עובדות חשובות לטעמי, האחת שנעשו נסיונות בעבר לשלב את הנאשם במסגרות טיפוליות לטיפול בבעיית הסמים של הנאשם אלא שלא עמד בכך, והעובדה השניה שקיימת מסוכנות גבוהה להשנות עבירות (עיין בגזר הדין בעמוד 13 שורות 13-25 )

לא התעלמתי מטענותיו שבאו מפי ב"כ ולטובתו של הנאשם אני יוצא מהנחה שיש ממש בדברים אלה, אף על פי שאין לפני אינדיקציה המאששת זו, אלא טענות מפי הסנגור וכוונתי שאין בפני תסקיר שרות המבחן.

אלא שאף אם מצויות נסיבות מקלות מסויימות עם הנאשם, עדיין אין להשאיר המערכת המשפטית חסרת אונים. אין להקל עם הנאשם ובוודאי שאין להאריך מאסר מותנה כפי בקשת הנאשם. סעיף 56 לחוק העונשין קובע מפורשות שהכלל הוא שמאסר מותנה יופעל, החריג לכלל הארכת המאסר המותנה, אם שוכנע בית המשפט שבנסיבות העניין לא יהיה צודק להפעיל את המאסר על תנאי.

לא מצאתי נסיבות המצדיקות הארכת המאסר על תנאי. אדם הפוגע וחוזר ופוגע ברכוש הציבור, אינו שועה לעונשי מאסר שהושתו עליו ומאסר מותנה אין בו כדי להרשים אותו ולו בשמץ, אני זכאי ואין בית המשפט רשאי להאריך מאסר מותנה. ההפך אם דברי כב' השופטת ברודי כאמור לעיל לא נאמרו מן הסתם ואל הסתם בחלל האוויר, והם דברים שיש להשמע להם הרי יש להחמיר עם הנאשם.

אף לטעמי בנסיבות המפורטות במקרה זה, קיימת מסוכנות רבה שהנאשם יחזור ויפגע בציבור.

התמכרות לסם היא נסיבה אלא שבטרם יבצע אדם עבירות, ראוי לו לקבל טיפול. אין זה ראוי שאדם יבצע עבירות ולאחר מכן יטען כי יש להקל עימו משום שהוא מכור לסמים.

סוף דבר, שכפי שאמרתי לעיל, העמדה העונשית של התביעה יש בה כדי עמדה מקלה עימו. אלא שכדרכי לא יהא קטגור יותר מהקטגור, ומשום כך מצאתי לקבל הרף העונשי לו הגבילה התביעה.

ואלה העונשים שאני משית על הנאשם:

אני מורה להפעיל המאסר המותנה שהושת על הנאשם בת.פ. 4464/06 של בימ"ש שלום ראשל"צ גזר דין מיום 24/12/2006, לתקופה של 12 חודשים.

בגין העבירות בהן הורשע הנאשם במשפט זה, אני גוזר עליו 3 חודשי מאסר בפועל.