מדינת ישראל נ' קורנילוב

החלטה

בפניי ערר על החלטת בימ"ש השלום בקריות, כב' השופטת טל תדמור-זמיר מיום 15/11/10, לפיה הורה בימ"ש קמא על שחרור המשיב ממעצר.

ההליך שהתקיים בפני בימ"ש קמא היה על סעיף 17ד' לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים) התשנ"ו-1996, ובפני ביהמ"ש הייתה מונחת הצהרת תובע, לפיה בדעת העוררת להגיש כנגד המשיב כתב אישום בגין 4 מקרי התפרצות לבית כנסת, אותן ביצע המשיב במשך תקופה בת שבוע, בשעות הלילה, כאשר במסגרתן גנב עשרות שקלים.

ב"כ העוררת בטיעוניו בפניי טען כי טעה בימ"ש קמא, עת שהתעלם מן העובדה כי הוגשה בפניו הצהרת תובע, בנוסף על מסוכנותו של המשיב, ועת ששחרר את המשיב ממעצר בטרם התאפשר לעוררת להגיש כתב אישום תוך כדי מעצרו.

ב"כ המשיב סבור כי אין מקום להתערב בהחלטת בימ"ש קמא וכי החלטתו מעוגנת בדין.

יצוין כי מדובר במשיב יליד שנת 1987, אשר לא נרשמה לחובתו הרשעה פלילית כלשהי, ועברו נקי.

ב"כ המשיב אינו חולק על קיומן של ראיות לכאורה ואולם קיומן של ראיות לכאורה, אין די בהן להורות על מעצרו של המשיב, בהיעדר קיומה של עילת מעצר.

אמנם פסיקתם של בתי המשפט הכירה בכך שגם עבירות רכוש נמנות עם עבירות שעלולות לסכן את ביטחון האדם וביטחון הציבור, ואולם זאת בהתקיים נסיבות מסוימות.

אותן נסיבות המקימות עילת מסוכנות כוללות בין היתר תחכום מיוחד בביצוע העבירה, תכנון מוקדם ומתוחכם, הגעה מורכבת או כזו שהיו מעורבים בה מספר שותפים וכיוצ"ב נסיבות שאינן מתקיימות בענייננו.

במקרה זה, מיוחסים למשיב 4 אירועי התפרצות לבית כנסת בשעות הלילה, כאשר בית הכנסת לא היה מאויש, אשר במסגרתן גנב המשיב עשרות שקלים בודדים. אין המדובר במשיב שביצע עבירות גניבה והתפרצות באורח שיטתי או בהיקף ניכר, ואף אין המדובר בשימוש באמצעים מסוכנים ומיוחדים. עצם העובדה שאין לחובתו של המשיב עבר פלילי ואין מדובר במי שמתפרנס מביצוע עבירות רכוש, אף היא מקהה את פוטנציאל המסוכנות שניתן לייחס למשיב.

בנסיבות אלה, סבורני כי צדק בימ"ש קמא, משקבע בהחלטתו כי אין עילת מעצר ואין מקום להורות על המשך מעצרו של המשיב. וראה גם: עמ"ת 23029-08-10, מכיאלוב נ' מדינת ישראל.

סבורני כי לא יכולה להיות מחלוקת כי הצהרת תובע איננה מחייבת את ביהמ"ש להאריך מעצרם של חשודים, ובכל מקרה על ביהמ"ש לבחון אם קיימות ראיות לכאורה ואם קיימת עילת מעצר, וגם כאשר קיימות ראיות לכאורה וקיימת עילת מעצר, חובה על ביהמ"ש לבחון אם ניתן להשיג את מטרות המעצר בדרך שפגיעתה בחשוד פחותה.

בנסיבות העניין ומשלא עלה בידי העוררת להצביע על עילת מעצר, צדק ביהמ"ש עת שנמנע מלהורות על הארכת מעצרו של המשיב.

לאור כל האמור, הנני מורה על דחיית הערר ומורה על שחרור של המשיב ממעצר.

ניתנה והודעה היום ט' כסלו תשע"א, 16/11/2010 במעמד הנוכחים.

בטינה טאובר, שופטת

הוקלד על ידי: דיקלה סקנדרני התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: