מדינת ישראל נ' קוריק(עציר)

החלטה

מונחת בפני בקשה לעצור את המשיב עד לסיום ההליכים המשפטים נגדו בתיק 23828-05-10 בו מיוחסות לו שלוש עבירות בשני אישומים.

האישום הראשון, הוא האחרון כרונולוגית מיום 12/5/2010 נטען כי הנאשם תקף ואף איים לוחם ביחידת נחשון באולם ביהמ"ש השלום באשדוד לאחר שנגזר דינו למאסר בפועל.

באישום השני, הוא הראשון כרונולוגית נטען כי ביום 2/3/2010 באולם ביהמ"ש באשדוד, איים הנאשם על כב' השופטת לביא באמצעות מאבטח ביחידת האבטחה של משמר בתי המשפט, בכך שאמר "אני אחזור לפה ואדפוק לה את הגולגולת יש אלוהים יעניש אותך".

הסניגור המלומד כדרכו טען כל שניתן לטעון לזכות המשיב, פתח וטען לגבי צרוף האישומים ללא כל ביסוס כך טען, טען להעדר תשתית ראייתית לכאורה לגבי העבירות המיוחסות למשיב, טען כי במקרה דנן לא קמה עילת מעצר.

באת כוחה המלומדת של המבקשת חזרה על הבקשה וביקשה לדחות את טענות הסניגור המלומד, הפנתה לתיקי החקירה שבהם מדובר.

שקלתי את הטענות הסניגור אחת לאחת ואין בידי לקבלן ואנמק בקצרה בשל קוצר הזמן והצורך לעבור לדיון בתיקים של עשרות עצורים גם משום שהדברים פשוטים למדי.

ראשית לכל, לעניין צרוף האישומים. הגם שספק אם טענה זו כאן להסרת כל ספק אין בידי לקבל את טענת הסניגור המלומד. כידוע כפי שעמד על כך גם השופט קדמי בספרו, על סדר הדין בפלילים, חלק שני, כרך א', מהדורה מעודכת תשס"ט, בעמ' 938 ואילך ובאסמכתאות המובאות שם במיוחד להוראת שוליים 99 בהתאם להוראות החוק רשאית התביעה לצרף לכתב אישום אחד מספר אישומים, כאשר מדובר בסדרת מעשים נפרדים מבחינת הזמן והמקום כאשר קיים ביניהם חוט מקשר ההופך אותם לפרשה כוללת אחת.

בנסיבות הענין נראה לי כי לא נפל פגם בצרוף האישומים.

יתרה מזו, אינני מוציא מכלל אפשרות שדווקא אם ובמידה והנאשם יורשע הסנגוריה תטען שיש לראות האישומים והעבירות כפרשה אחת ולא להחמיר עם הנאשם כפי שנקבע כבר לא אחת.

על כל פנים תנוח דעת הסניגור שהחלטתי לא היתה משתנה אפילו הבקשה היתה מתייחסת רק לאישום אחד או לאישום השני. לעניות דעתי כל אישום ואישום מקים עילת מעצר שהיתה מצדיקה כאן מעצר עד תום ההליכים.

באשר לטענה להעדר ראיות לכאורה, אין בידי לקבל טענות הסניגור המלומד ובעניין זה שוב אקצר. הרי ברור לכל כי עבירת האיומים כהגדרתה בסעיף 192 מדברת על איום על אדם בכל דרך שהיא בפגיעה שלא כדין בגופו "...שלו או של אדם אחר, בכוונה להפחיד את האדם...".

ובעניין זה אני מפנה לספרו של השופט קדמי, על הדין בפלילים, חוק העונשין, חלק רביעי, מהדורה מעודכנת בעמ' 2129 וכן למקרים דומים של איום על שופטים שלא באוזניהם ראה למשל פסק הדין מביהמ"ש המחוזי בבאר-שבע, ע"פ 7293/02 מיום 13/10/2004 והחלטה שיצאה מלפני ביהמ"ש המחוזי בתל-אביב בהחלטה שיצאה מלפני ד"ר ורדי בתיק ב.ש. 92987/06 וההפניה לפסק דין לם שניתן על ידי כב' השופטת כתוארה אז כב' השופטת ביניש בתיק רע"פ 2038/04 שדברים שנאמרו שם יפים מקל וחומר לענייננו.

לא ירדתי לסוף טענות הסניגור המלומד כיצד ניתן לומר כאן שהמשיב אך חשב מחשבות, הרי וודאי שהוציא הוא את מחשבותיו בהתנהגות ובצורה מילולית. אדם מתכוון לתוצאות הנובעות ממעשיו ואם הוא אומר דברים שלא במדבר או שלא בירח לבדו, ההנחה היא שהוא מתכוון כי הדברים ישמעו. כפי שהערתי במהלך הדיון האם טענת המשיב כנגד המאבטח ששמע את הדברים, שפגע בפרטיותו, שהאזין לו האזנת סתר, נראה לי שגם הסניגור המלומד לא טוען טענות שכאלו.

אמת, נכון הדבר והבעתי כבר את תדהמתי בעניין זה בהזדמנות קודמת שנדרשתי אליה, אינני מבין מדוע משטרת ישראל במקרה כה חמור שנזכר באישום השני של איום על חייה של שופטת מיום 2/3/2010 טורחים לחקור את החשוד שנמצא במעצר או אפילו במאסר ואינני נמלט או מבוקש או לא מתייצב לחקירה רק ביום 12/5/2010. ואולם, כידוע טעות לא מתקנים בטעות נוספת והמשיב לא יבנה ממחדל חמור זה של משטרת ישראל. הדבר לא גורע במאומה מעילת המעצר כאן.

אינני יודע על סמך מה מבסס הסניגור המלומד את טענותיו לגבי האישום הראשון שהדברים בשגרה הם, ואולם לוחמי יחידת נחשון הנאמנים והמסורים שממלאים תפקידם נאמנה ובמסירות מאשמורת הבוקרת ועד שעות לילה מאוחרות רשאים וזכאים וחובת ביהמ"ש להגן עליהם לא פחות מאשר על שופטים. הם לא צריכים להיות נתונים לא למעשה תקיפה, לא למעשה איומים לא עליהם ולא על בני משפחותיהם, ואם צודק הסניגור כי המדובר במעשה יום יום הגיעה העת שעוף השמים יוליך את הקול שמי שמאיים ותוקף את לוחמי יחידת נחשון בהעדר נסיבות מיוחדות יוצאות דופן דינו מעצר עד תום ההליכים. באשר לאיום על השופטת אין זה סוד וכולנו יודעים כי כבר נרצח שופט בישראל, שופטים מאויימים ומחבלים ברכושם ורכביהם ועל נשיאת ביהמ"ש העליון השליכו נעל והמשליך נעצר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

אם מקרה זה לא מקים עילת מעצר בגין מסוכנות המשיב אינני יודע מה עילת המעצר שהחוק מקים.

במקרה דנן לא מצאתי וגם הסניגור לא טען למעשה לשום חלופת מעצר.

אשר על כן, ולאור כל האמור דלעיל אין מנוס, הכרח בבחינת הכרח בל יגונה וכך אני מורה על מעצרו של המשיב עד לסיום ההליכים המשפטיים נגדו בתיק העיקרי 23828-05-10.

בשולי הדברים מן הראוי כאמור שמשטרת ישראל החקירות והתביעות יערכו בדיקה, בדק בית דחוף לפשר מחדל החקירה שנפל פה לכאורה לגבי המחדל בשיהוי, בטיפול ובחקירת האיום על השופטת למעלה מחודשיים ימים.