מדינת ישראל נ' קופר(עציר)

החלטה

1.נגד הנאשם הוגש ביום 26.11.12 כתב אישום המייחס לו רצח של גב' ג'ני מור חיים ז"ל, אותה פגש בשנת 1999 ולה נישא בקפריסין במהלך חודש אוגוסט 2007 (להלן: "כתב האישום המקורי").

2.ב"כ הנאשם העלה במהלך הדיון ביום 4.2.11 טענה מקדמית לפי סעיף 149(3) לחסד"פ תשכ"ב-1982 ובה עתר למחוק את החלק הכללי של כתב האישום, את סעיף 2 ואת שני המשפטים הראשונים בסעיף 4 לחלק הכללי של פרק "העובדות".

3.הדיון נדחה על מנת שהמאשימה תגיב בכתב על הטענה המקדמית אך בטרם הגשת התגובה עתרה המאשימה לתקן את כתב האישום ע"י הוספת אישום המייחס לנאשם רצח של גב' אורית קופר ז"ל, לה נישא בשנת 1983.

4.עפ"י הנטען באישום הראשון בכתב האישום, נושא הבקשה, רצח הנאשם את אשתו הראשונה, גב' קופר ז"ל, בלילה בין 17-19.1.94 או בבוקר יום 19.1.94 בדרך שאינה מותירה סימן בגופה.

עפ"י הנטען באישום השני בכתב האישום נושא הבקשה (הוא האישום שיוחס לנאשם בכתב האישום המקורי). הנאשם רצח את אשתו השלישית, גב' מור חיים ז"ל, בלילה שבין 20-21.8.09 בכך שהחדיר לגופה חומר שנתנה לו, עפ"י הנטען, ד"ר מריה זקוטסקי, רופאה מרדימה בבי"ח מאיר בכפר סבא, איתה ניהל חיי זוגיות מאז שנת 2006.

עפ"י הנטען בסעיף 19 לאישום השני מדובר בחומר שענה על בקשת הנאשם לתת לו חומר קטלני שממית מבלי להותיר סימן בגוף ושלא נגלה בבדיקה טוקסיקולוגית.

5.ב"כ הנאשם מתנגד לתיקון כתב האישום ע"י צירוף האישומים וטוען שלא מתקיימים התנאים המתירים צירוף אישומים בכתב אישום אחד עפ"י סעיף 86 לחסד"פ .

6.להלן טיעוני ב"כ הנאשם, המסתמך, בין השאר, על פסיקה אמריקאית המובאת בטיעוניו בכתב:

(א)מאחר שבין שני המעשים נושא הבקשה מפרידות 15 שנים לא ניתן לדבר על החלופות שנוגעות ל"אותן עובדות" ו"לסדרת מעשים הקשורים זה לזה עד שהם מהווים פרשה אחת".

(ב)מאחר ורק לגבי מעשה הרצח נושא האישום השני בכתב האישום נושא הבקשה (הוא המעשה נושא כתב האישום המקורי) מחזיקה המאשימה בתיזה עובדתית בכל הקשור לאופן ביצוע הרצח לא ניתן לדבר על "עובדות דומות" כנדרש לצורך צירוף אישומים לפי סעיף 86 לחסד"פ.

(ג)כתב האישום נושא הבקשה כולל שני אישומים שאף אחד מהם לא כולל ראיות ישירות להוכחת אשמתו של הנאשם אלא לכל היותר ראיות נסיבתיות. לכן קיים חשש ממשי שמכלול הראיות ישמש להרשעה בשני האישומים מבלי יכולת לדון בכל אישום בנפרד ובכך תיפגע יכולתו של הנאשם להתגונן.

(ד)צירוף שני האישומים עלול ליצור דעה קדומה כלפי הנאשם בגלל אופיו השלילי.

הרצח נושא האישום השני לא יכול להיות מובא כראייה נסיבתית על עדות שיטה או מעשים דומים לעניין הרצח נושא האישום הראשון שכן "עדות שיטה" מיועדת להוכיח את זהות העבריין ו"מעשים דומים" מיועדים להוכיח את היסוד הנפשי של מבצע העבירה והם לא נועדים להוכיח את ביצוע העבירות, שביצוען מוכחש ע"י הנאשם.

(ה)הואיל ואין כל ראייה לביצוע הרצח נושא האישום הראשון, מאחר והמאשימה לא מציינת ממה מתה גב' קופר ז"ל, האישום ברצח גב' מור חיים ז"ל לא יכול לשמש "עדות שיטה" ולא ניתן לדבר על שיטת ביצוע. כך גם לא ניתן להשתמש בכלל של "מעשים דומים" שכן אין טענה שהנאשם המית את המנוחות בטעות אלא הנאשם טוען שלא המיתן כלל.

(ו)עדות התביעה המרכזיות שנוגעות לאישום השני לא נוגעות כלל לאישום הראשון נושא בקשת הצירוף. אין כל עדים משותפים להוכחת שני המעשים כך שהצירוף לא יגרום ליעילות דיונית.

(ז)מטרת בקשת הצירוף היא להשחיר את אופיו של הנאשם על מנת להגדיל את סיכויי הרשעתו ברצח נושא האישום השני (נושא כתב האישום המקורי), שאין כל ראיות להוכחתו.

לאור האמור, יגרום צירוף האישומים להכבדה דיונית ולא לייעול הדיון.

תגובת המאשימה

1.המאשימה טוענת לגבי שני מעשי הרצח שהנאשם גרם למות שתי המנוחות בכך שהחדיר את החומר שגרם למותן בדרך שאינה ידועה למאשימה.