מדינת ישראל נ' קומבוזו

גזר דין

הנאשם, יליד 10.12.1991, הודה כי בתאריך 4.8.2011 סמוך לשעה 23:30, ליד מחסום מחנה פליטים שועפט ירושלים, חבר לקבוצת נערים אשר זרקו אבנים לעבר שוטרים שהיו במחסום תוך ביצוע התפרעות. על פי הודאתו בעובדות כתב האישום כאמור, הורשע הנאשם בעבירות נסיון תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות והתפרעות.

הודאת הנאשם נמסרה מיד לאחר שהוגש נגדו כתב האישום, גם בדיון בבקשה למעצר עד תום ההליכים שהגישה המאשימה וגם בישיבה הראשונה של הדיון בתיק העיקרי.

הודאת הנאשם נמסרה ללא הבטחה כלשהי מצד התביעה אלא ביוזמתו של הנאשם עצמו.

מפאת העובדה שהנאשם היה צעיר מגיל 21 בעת ביצוע העבירה, הוזמן תסקיר של שרות המבחן.

הנאשם היה נתון במעצר ממש בגין העבירות הנידונות בתקופה שבין 4.8.2011 – 22.9.2011 שאחריה שוחרר לתנאי מעצר בית מלא. אין טענה שהנאשם הפר תנאי מתנאי שחרורו.

בטיעוניה לעונש הפנתה המאשימה לפסק דין בע"פ 1777/11 ובע"פ 1871/11 של בית המשפט העליון ממנו ניתן ללמוד שעונש מאסר על מבצעי עבירות מן הסוג הנידון הוא העונש ההולם אשר יש בו לבטא את חומרת המעשים, גם אם הם נעשו ע"י צעירים. עוד ציינה המאשימה, כי לנאשם אין הסבר מדוע השתתף בארוע אלים ונוכח קווי אופיו יש חשש להישנות המעשים. במיוחד תקפים הדברים נוכח העובדה שבעבר, בהיות הנאשם קטין , כבר הובא לדין ולא היה בענישתו ע"י בית המשפט לנוער כדי להרתיעו מלשוב ולהתעמת עם החוק ועם אוכפיו.

ב"כ הנאשם, מטבע הדברים, ביקש לייחס משקל רב להודאתו המידית של הנאשם ולנסיבות האישיות המיוחדות שלו כפי שהן מפורטות בתסקיר שרות המבחן. הוא הגיש לעיון בית המשפט פסקי דין שניתנו ע"י בית משפט השלום בירושלים, לרבות פסקי דין של הח"מ, בהם לא הוטלו עונשי מאסר לריצוי בפועל בגין עבירות דומות.

אין ספק שמצבו האישי של הנאשם מיוחד במידה קיצונית. תסקיר שרות המבחן מעורר חמלה רבה על צעיר זה שמשחר ילדותו שבע קשיים ומצוקה וניתן לומר שהצרות קיפחו את ילדותו ואת שנות נערותו. התבוננות בנאשם ובקורות חייו עד כה, בהחלט מעוררת את השאלה מה ניתן לצפות מילד זה שעול של פרנסה של משפחה המונה 10 נפשות, מוטל על כתפיו הצעירות וכיצד ניתן להתפלא שנעתר לקריאת חבריו להצטרף אליהם בהתפרעות המתוארת בכתב האישום.

מנגד, קשה להלום מצב שבו התפרעויות מן הסוג הנידון שיש בהן פוטנציאל לסכנה רבה לחיי אדם, לחיי שוטרים ולשלמות גופם וגם סכנה לרכוש, לא יזכו למענה ענישתי מחמיר שיעביר מסר מרתיע לנאשם ולאחרים מלשוב ולבצע עבירות כאלה. דווקא משום שמדובר בארועים שחוזרים על עצמם, כפי שידוע לבית המשפט מידיעה שהיא נחלת הכלל, מוטלת חובה על בית המשפט להחמיר בענישת העבריינים ולהציב גבולות ברורים לפני כל מי שמעלה על דעתו להשתתף בארועים של התפרעויות וידויי אבנים על כוחות המשטרה.

בנסיון לאתר את נקודת האיזון הרלוונטית למקרה שלפני, ברור שיש משקל לגזרי דין במקרים דומים, אך בכל זאת כל מקרה צריך להיבחן לגופו וכל נאשם צריך לשלם על מעשיו שלו ועל נסיבות שלו ובנסיבות ביצוע העבירות.

כמו בכל מקרה אחר, גם במקרה זה, צריכה שורת הדין להשתלב עם השורה שלפנים משורת הדין.

לאחר התלבטות לא קלה ומתוך תקווה שמעצר של כחודש וחצי בצרוף חודשים אחדים של מעצר בית על כל המשמעויות של מגבלת התנועה מצד אחד וההכבדה הכלכלית שנגרמה למשפחת הנאשם ולנאשם עצמו, יביאו לכך שהנאשם יידע אל נכון כי אסור לו לשוב ולבצע עבירות כלשהן בעתיד, החלטתי להסתפק בתקופת המעצר בפועל שהיה הנאשם נתון בה ולא להטיל על הנאשם תקופת מאסר נוספת. זאת, חרף העובדה שברמה העקרונית היה ראוי להטיל על הנאשם עונש מאסר ממושך הרבה יותר מן התקופה שהיה במעצר ממש. לצד זאת, אורה כי הנאשם ישלם קנס, למרות מצבו הכלכלי הקשה וזאת כדי להבהיר ביתר שאת תוצאות אפשרויות למעשיו. בשל מצבו המיוחד של הנאשם אורה גם על העמדתו במבחן, כדי שילווה על ידי גורם מקצועי יהווה לו גם מדריך וגם תמיכה בנסיבותיו המיוחדות.

עונשו של הנאשם יעמוד, איפוא, על אלה:

1.מאסר 50 ימים שיקוזז כולו מתקופת המעצר שבה שהה הנאשם (4.8.2011-22.9.2011).

2.קנס בסך 2,000 ₪ או מאסר 20 יום תמורתו. על פי בקשת הנאשם (תוך כדי קריאת גזר הדין) יקוזז סכום הקנס מסכום ההפקדה שהפקיד הנאשם במ"ת 18722-08-11.

3.מאסר 7 חדשים אותו לא ירצה, אלא אם כן, יעבור תוך 3 שנים מהיום עבירה על פי סע' 273 או 274 או 152לחוק העונשין, תשל"ז – 1977 ולרבות נסיון לעבור עבירה מן העבירות האמורות.

4.הנאשם יעמוד בפיקוח שרות המבחן במשך שנה מהיום.

זכות ערעור לפני בית המשפט המחוזי בירושלים תוך 45 יום מהיום.

העתק לשרות המבחן.