מדינת ישראל נ' קויפמן

החלטה

בפני בקשה לפסול את המשיב מלהחזיק רישיון נהיגה עד לתום ההליכים המשפטיים כנגדו. כנגד המשיב הוגש כתב אישום, המייחס לו עבירות של נהיגה בשכרות, נהיגה רשלנית, אי שמירת רווח וגרימת תאונת דרכים ונזק.

נטען בבקשה, כי למבקשת ראיות טובות להוכחת אשמתו של המשיב, כי המשיב הוא מסוכן, יש לו עבר פלילי בעבירות תעבורה וכי לחובתו הרשעה קודמת משנת 04' בגין נהיגה תחת השפעת אלכוהול והרשעה בגרימת תאונת דרכים בשל נהיגה בחוסר זהירות משנת 01'. נטען, שהמשיב מסוכן לציבור ולכן יש למנוע את נהיגתו עד תום ההליכים המשפטיים.

מנגד, ביקש ב"כ המשיב לדחות את הבקשה, משטען שמרשו בן 62', אב לשני ילדים ונשוי, שעברו התעבורתי אינו מכביד, כי הוא אדם נורמטיבי, המתפרנס מהוראת מוזיקה בקונסיבטוריום ובמקומות אחרים.

עיינתי בתיק החקירה ומצאתי כי אכן קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של המשיב.

קיים דו"ח פעולה של שוטר, אשר ביצע למשיב בדיקה באמצעות נשיפון, שהתוצאה הייתה כי המשיב צרך אלכוהול. אותו שוטר מוסר בדו"ח הפעולה כי מן המשיב נדף ריח חריף מאוד של אלכוהול. עוד מונח בפני טופס בדיקת המאפיינים שנעשתה למשיב בסמוך לאחר התאונה. על פי אותו טופס עמידתו של המשיב הייתה לא יציבה, הליכתו על קו הייתה לא יציבה, נדף מפיו ריח אלכוהול והתנהגותו הייתה עליזה. השוטר אשר לקח את המשיב לבית החולים רשם בטופס בדיקת המאפיינים כי המשיב דיבר הרבה וכי במשך כל הדרך לבית החולים הוא לא הפסיק לדבר, סיפר על משפחתו, על ילדיו, עיסוקו במוזיקה "וזאת ללא הפסקה".

מן המשיב נלקחה בדיקת דם בהסכמתו ותוצאתה מונחת בפני: 203 מיליגרם אלכוהול ב- 100 מיליליטר דם, כמות הגדולה פי 4 מן המותר.

אף הנהג האחר, אשר היה מעורב בתאונה, נרשם מפיו בהודעתו במשטרה כי המשיב נראה לו שיכור.

התוצאה היא, כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת נהיגתו של המשיב, כאשר הוא נתון להשפעת אלכוהול.

אכן לא ניתן לומר שעברו התעבורתי של המשיב הוא מכביד, אולם למשיב 6 הרשעות קודמות, ביניהן הרשעה משנת 04' בגין נהיגה תחת השפעת אלכוהול. בשנת 01' היה המשיב מעורב בתאונת דרכים וגם בגין זו קיימת לו הרשעה.

לאחר ששקלתי את טיעוני ב"כ הצדדים, מצאתי כי יש להיעתר לבקשה.

חלקי עם המחמירים עם הנוהגים כאשר הם נתונים בהשפעת אלכוהול. נדמה לי שאין צורך לציין את חומרת הדבר ואת המחירים הכבדים שמשלמת החברה בגין נהגים שנוהגים בשכרות.

מנסיבות העניין אני מסיק, כי מסוכנותו של המשיב היא גבוהה. אינני מתעלם מכך שלמשיב יש צורך לעשות שימוש ברכבו על מנת להגיע למקום עבודתו. יחד עם זאת, אין המדובר הוא באדם המשתמש ברכבו לצורך ביצוע העבודה ממש ויוכל המשיב לעשות שימוש בתחבורה ציבורית או בתחבורה אחרת בעת שהוא ממתין לתום משפטו.

אשר על כן, אני נעתר, כאמור, לבקשה ומורה שהמשיב לא יהיה רשאי להחזיק רישיון נהיגה עד לתום ההליכים המשפטיים.

ניתנה והודעה היום ב' שבט תש"ע, 17/01/2010 במעמד הנוכחים.

ישראל אקסלרד-פבלו, שופט

קלדנית: לירז ביטון.

הוקלד על ידי: לירז ביטון התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: