מדינת ישראל נ' קדרי

החלטה

1.זוהי בקשת הנאשם לביטול הכרעת דין וגזר דין שניתנו בהיעדרו.

בעקבות בקשת הנאשם להישפט, הוגש כנגדו כתב אישום בגין עצירת רכבו באופן שיש בו משום הפרעה לתנועה.

הנאשם זומן כדין לתאריך 15.12.11, לא התייצב, ולאור אי ההתייצבות ניתנו הכרעת דין וגזר דין בהיעדרו.

2.הבקשה לביטול פסק הדין הוגשה בתאריך 13.03.12, ללא תצהיר לתמיכה בה וללא כל אסמכתא לנטען בה. בבקשה נטען כי הנאשם לא הגיע לדיון בגלל שהיה חולה. נטען כי הוא ביקש להישפט בגלל שלא ביצע כל עבירה, ולפתע הגיע אליו מכתב שנשפט בהעדרו.

לבקשה לא צורף תצהיר וגם לא כל מסמך רפואי לתמיכה בטענת הנאשם.

המאשימה מתנגדת לבקשה. נטען כי הנאשם אשר לא התייצב, לא הגיש כל בקשה אלא לאחר שנשלח אליו פסק הדין, ולא הציג כל אסמכתא המאשרת את מצבו הבריאותי.

3.שני תנאים, שאינם מצטברים, נדרשים לביטול פסק דין בהתאם לסעיף 130 (ח) לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), התשמ"ב - 1982. האחד – קיומה של סיבה מוצדקת לאי ההתייצבות, והשני מניעת עיוות דין. ככל שאין חשש לעיוות דין, לא יבוטל פסק הדין, אלא אם קיימת סיבה מוצדקת להיעדרות. ראה רע"פ 9142/01 סוראיה איטליא נ' מדינת ישראל, פד' נז'(6) 793, ר"ע 418/85 רוקינשטיין נ' מדינת ישראל, פד' לט'(3) 279, רע"פ 1773/04 אלעוברה אסמעיל נ' מדינת ישראל (2004) לא פורסם וע"פ 4808/08 מדינת ישראל נגד שרון מנחם (2009), לא פורסם. אי התייצבות כמוה כהודאה ואין לומר כי כל מי שכופר ולא התייצב זכאי לביטול פסק דין. כמו כן אין חובה לקיים דיון בבקשה לביטול פסק הדין בנוכחות הצדדים (ראה רע"פ 9142/01 וע"פ 4808/08 דלעיל).

4.לאחר שעיינתי בבקשה ושקלתי את טענות הצדדים לאור סעיף 130 (ח) וההלכות דלעיל לא מצאתי מקום להיעתר לה.

לא הובאה כל ראייה לטענת הנאשם כי היה חולה.

גם אם ניתן היה לקבל את טענת הנאשם הנעדרת כל אסמכתא, הרי שאין כל הסבר להמתנה של כמעט שלושה חודשים עד להגשת הבקשה.

הנאשם אינו מכחיש כי ידע על הדיון, אך טוען כי לא הגיע בגלל שהיה חולה.

בנסיבות אלו, אין זה ברור מדוע אומר הנאשם כי הגיע אליו "פתאום" מכתב כי נשפט בהעדרו.

הנאשם לא התייצב, לא הגיש כל בקשה ולא הגיש כל אסמכתא להיותו חולה, כמו גם לא ציין כל הצדקה להמתנתו משך שלושה חודשים עד להגשת בקשה זו, אשר הוגשה רק לאחר שניתן פסק הדין.

אין לאפשר מצב בו נאשם מתעלם מהליך אשר הוא עצמו החל בו.

מכל האמור, לא ניתן לומר כי קיימת סיבה מוצדקת לאי ההתייצבות, וכך גם אין כל הצדקה לאיחור המשמעותי בהגשת הבקשה.

הנאשם אינו טוען כל טענה של ממש אשר יהיה בה כדי להקים חשש לעיוות דין, וגם עיון חוזר אשר במסגרתו נגזרו על הנאשם קנס בסך 500 ₪ ופסילה מותנית בת חודשיים לשנתיים, אינו מקים כל חשש לעיוות דין.

5.מכל האמור, הבקשה לביטול פסק הדין נדחית.

ניתנה היום, ט"ז ניסן תשע"ב, 08 אפריל 2012, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: