מדינת ישראל נ' קדוש

בפני

סגן נשיא אינאס סלאמה

הכרעת דין

1.כנגד הנאשם הוגש כתב אישום (דו"ח) המייחס לו עבירה של אי ציות לאות עצור שנתן שוטר במדים, וזאת בניגוד לתקנה 23 (א)(2) לתקנות התעבורה, תשכ"א - 1961 (להלן: "תקנות התעבורה").

האירוע הנטען הינו מיום 11.7.09, בשעה 04:19 בכביש היציאה מקיבוץ יגור לכיוון מערב.

2.מטעם המאשימה העיד עורך הדו"ח, סמ"ר אורן רמז (להלן: "השוטר" או עד התביעה") שאישר את תוכנו של הדו"ח שערך (ת/1) והקריא את נסיבותיו. השוטר ציין, כי עמד בסמוך לניידת משטרה כחול-לבן וסימן לנאשם לעצור כאשר רכבו היה בכביש וכאשר השוטר עומד על הנתיב ונראה היטב. השוטר לבש מדים כחולים ואפודה זוהרת והחזיק בידו פנס מופעל. חרף האמור, הנאשם, שלפי השוטר הבחין בנוכחותו, "בחר להטות את רכבו שמאלה, לעקוף אותי ולהמשיך בנהיגה מהירה לכיוון כביש 752". השוטר מציין, כי תוך שמירת קשר עין מלא עם הרכב, הוא נכנס לניידת, הפעיל צופרים ומערכת כריזה ונסע אחריו עד שעצר אותו כ- 100 מטר אחרי הפנייה ימינה בצומת יגור לכיוון העמקים.

השוטר הדגיש בעדותו, כי במקום בו סימן לנאשם לעצור פעלה תאורת רחוב כראוי וכי הוא עשה זאת עם פנס משטרתי תקין ופועל.

3.הנאשם העיד לעומ"ז, כי לא הבחין בשום שוטר אלא בניידות שעמדו לפני שהגיע לכיכר. הוא מציין, כי ידוע לו שבמקום עומדים שוטרים וכי המקום היה "חשוך לגמרי" וכי לא הבחין בשוטר שמורה לו לעצור. רק לאחר שפנה ימינה בצומת יגור לכיוון יקנעם הפעיל השוטר את הצופרים והורה לו לעצור בצד. הוא טוען, כי השוטר סירב לרשום את כל מה שאמר לו.

הנאשם אישר כי נסעה עמו חברתו וציין, כי היא לא הובאה לעדות מאחר והם "כבר לא ביחד" והוא לא בקשר איתה.

4.לאחר ששמעתי את הנאשם ואת השוטר, שקלתי את דבריהם והתרשמתי מהופעתם בבית המשפט, מצאתי שעובדות כתב האישום הוכחו בפניי מעל לכל ספק סביר. זאת עשיתי בהיותי ער לעובדה כי עדותו של עד התביעה הינה עדות יחידה במשפט פלילי ולאחר שהזהרתי את עצמי, היות ועדות זו הותירה עליי רושם אמין ושוכנעתי כי היא משקפת נאמנה את עובדות המקרה לאשורן, עד כדי כך שניתן לבסס עליה הרשעה בפלילים.

5.נסיבות הדו"ח שנרשמו על ידי השוטר הן נסיבות מפורטות ביותר. הדו"ח ערוך כדבעי ועדותו של השוטר בבית המשפט היתה רצופה, קולחת ומהימנה. שוכנעתי כי אכן הנאשם הבחין בשוטר שהיה עם כל האמצעים, אך בחר שלא לציית להוראותיו ולא לעצור. עוד שוכנעתי, כי נשמר קשר עין רצוף עם רכב הנאשם מרגע ביצוע העבירה ועד לעצירתו.

6.הנני קובע, כי התמונות שהציג הנאשם לשוטר ואשר מראות כביכול מקום חשוך, אין בהן כדי לפגוע באמינות גרסתו או לסתור את טענתו שהמקום מואר. לדידי, אף לא מדובר בתמונות המשקפות את מקום עמידתו המדויק של השוטר בזמן הרלוונטי. מכל מקום, האמצעים שנקט בהם השוטר, קרי - האפודה הזוהרת, הפנס המשטרתי התקין והפועל והניידת כחול-לבן שחנתה בצידו, היה בהם כדי להבטיח כי הנאשם יבחין בו ויעצור. משלא עצר, יש לקבוע כי הנאשם ביצע את העבירה המיוחסת לו.

7.אני מאמין לשוטר ומקבל את גרסתו לפיה לא היה עמו שוטר נוסף שהיה עד לעבירה. טענת הנאשם בעניין זה נדחית על ידי, מה עוד שבמהלך עדותו בפניי חזר בו למעשה מטענה זו וציין כי ייתכן והשוטר הנוסף הגיע בניידת נוספת.

8.נוכח התרשמותי מעדותו של הנאשם בפניי הרי שאני דוחה את גרסתו, כפי שקיבלה ביטוי מעל דוכן העדים. הנאשם לא הצליח לשכנע כי לא הבחין בשוטר וכי המקום היה חשוך באופן שמנע ממנו זאת.

זאת ועוד, הנאשם נמנע מלהביא לעדות את הנוסעת שהיתה עמו ברכב שהיה אך טבעי כי תעיד ותתמוך בגרסתו. אי הבאתה של הנוסעת לעדות, בהיותה עדה רלוונטית וחיונית, יש בו כדי לפעול לרעת גרסתו של הנאשם ולחזק את גרסתו של עד התביעה. בעניין זה, טענת הנאשם כי אין הוא בקשר עם אותה נוסעת, אין בה כדי להצדיק את אי הבאתה לעדות.

9.בנסיבות אלה, אני קובע כי עובדות כתב האישום הוכחו בפניי מעבר לכל ספק סביר, ועל כן אני מרשיע את הנאשם בעבירה שיוחסה לו בכתב האישום.

10.המזכירות תשלח לצדדים עותק מהכרעת הדין ותזמנם לטיעונים לעונש ליום 16.12.10 בשעה 09:50.

ניתנה היום, כ"ד חשון תשע"א , 01 נובמבר 2010, בהעדר הצדדים ובהסכמתם.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: