מדינת ישראל נ' קדוש

החלטה

1.זוהי בקשת ב"כ הנאשם להורות על ביטול כתב האישום וזיכוי הנאשם מחמת היות הנאשם חוסה תחת ההגנה מן הצדק ומעלה זאת כטענה מקדמית לפי הוראות סעיף 149 (10) לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב) תשמ"ב – 1982.

2.ב"כ הנאשם מרחיב וטוען כי מדובר בשתי עבירות אשר מיוחסות לנאשם בגין אותו אירוע ואותו מעשה הוא המעשה העולה מנהיגתו מיום 13/12/08 סמוך לשעה 01:15 בכביש 4 בחדרה.

בו באותו יום, נתפס הנאשם בהיותו נוהג במהירות של 89 קמ"ש בכביש שהמהירות המקסימאלית המותרת בו היא 50 קמ"ש, השוטר אשר "תפס" את הנאשם בכלכלתו ערך לו דו"ח מספר 11-2-0062348-3 הוא נ/1. וזימן אותו לדיון בבית המשפט ליום 6/5/09, בו באותו יום הנאשם הודה בעובדות כתב האישום, והוטל עליו קנס כספי ופסילה על תנאי מלהמשיך ולהחזיק ברישיון נהיגה.

בגין אותו מעשה וכעולה מחומר החקירה, הגישה המאשימה את כתב האישום הנוכחי המייחס לו – לנאשם, נהיגה בשיכרות עבירה על סעיף 62 (3) לפקודת התעבורה ביחד עם תקנה 169 ב (א) לתקנות התעבורה ובפתח הדיון ובטרם השיב הנאשם לכתב האישום העלה ב"כ את הטענה המקדמית של ביטול כתב האישום זיכוי הנאשם מחמת הגנה מן הצדק.

3.טענת ההגנה מן הצדק התקבלה במקומותינו בהלכה שנפסקה בעניינו של ארנס יפת, פסק דין של וויסות מניות הבנקים בידי בנקאים ובית המשפט העליון אשר דן בסוגיה קלט את הטענה של הגנה מן הצדק במגבלות ובתחומים שהפכו את הטענה לבלתי ניתנת ליישום.

בפסיקה התפתחו כללים ובהלכת בורוביץ נקבעו בבית המשפט העליון קריטריונים ספיציפים ביותר שבתמציתם בדיקת קיומו של פגם בכתב האישום ובמידה וקיים פגם בכתב האישום שניתן להפרידו מיתר פרקי כתב האישום יעשה זאת בית המשפט ולא בית המשפט רשאי, במידה ואינו מבטל את כתב האישום להביא את טענות הנאשם ושיקוליו מהעונש.

4.מאוחר יותר, ועל פי הצעת חוק שהוגשה ונתקבלה תוקן סעיף 149 לחסד"פ וסעיף (10) נקבע שהגשת כתב האישום או ניהול ההליך הפלילי במידה והם עומדים בסתירה מהותית לעקרונות של צדק והגינות משפטית היא טענה מקדמית שהנאשם יעלה אותה בפתח הדברים ובית המשפט רשאי לשקול במידה והטענה מתקבלת את ביטול כתב האישום וזיכוי הנאשם.

5.ב"כ הנאשם טוען כי הנאשם זכאי להיות עומד לדין פעם אחת בשל אותו מעשה, ולא יעלה על הדעת שהנאשם "יסבול" הליכים משפטיים נוספים עקב פיצול האירוע לשני אישומים והבאתו של הנאשם לדיון נוסף, מטעמי נוחיות או כל טעם אחר העלול להטריד את הנאשם וחשוב מכאן לבקש הוא להורות על ביטול כתב האישום וזיכוי הנאשם.

6.מנגד מבקש ב"כ המאשימה לדחות את הבקשה וזאת מחמת העובדה שאין טענות הנאשם ממלאות ומתקיימות אחר התנאים של קבלת הטענה של הגנה מן הצדק, בגין האירוע עצמו ערך השוטר דו"ח עליו הובא לדין, וחומר החקירה העלה כי קיימת עבירה נוספת וחמורה של נהיגה בשכרות ומכאן כתב האישום הנוכחי.

7.בית המשפט יבחן את טענות הנאשם בגדר ד, המוטב של סעיף שנחקק למטרה זו בהוראות חוק סדר הדין הפלילי, ובית המשפט יבחן באם ניהול ההליך הפלילי הנוכחי יש בו לסתור את עקרונות הצדק וההגינות המשפטית.

מכאן שהמבחן הוא מבחן של עשיית צדק עם הנאשם ומבחן של קיום הגינות משפטית ע"י המאשימה.

8.בגדר בחינת שני יסודות אלו, אין לקבוע כי בהמשך קיום ההליך המשפטי בכתב האישום הנוכחי יש משום פגיעה בכללי הצדק ובזכויותיו המוקנות של הנאשם, מעבר לכך, אני קובע כי בקיומו של ההליך המשפטי הנוכחי אין שום חוסר הגינות משפטית, שהרי:

א. ביום האירוע נשוא כתב האישום נמצא הנאשם נוהג במהירות של 89 קמ"ש במקום שהמהירות המותרת היא 50 קמ"ש בגדר סמכויותיו של אותו שוטר שערך את הדו"ח לנאשם הוא ערך לו דו"ח על עבירה שהיא בגדר סמכויותיו, וכך הוא עשה וקבע לו דיון כמתבקש מעצם עריכת הדו"ח.

הנאשם התייצב לדיון הוא נשפט על פי הודאתו ונגזר עליו העונש בהתאם.

חומר החקירה מעלה לכאורה כי הנאשם בעת נהיגתו נשוא כתב האישום,נהג בשכרות ובבדיקת נשיפה שנערכה בגופו של הנאשם – כך נטען בכתב האישום נמצא 1005 מ"ג אלכוהול לליטר אוויר נשוף כמות אלכוהול שהיא מעל פי 3 מהכמות המותרת בחוק ועל פי התקנות. עבירה חמורה לכל הדעות שהמחוקק הורה בתיקון החוק להחמיר את הפסילה וכך קבע בית המשפט, פסילת מינימום חובה של שנתיים.

אין במעשיה של הרשות משום פגיעה בהגינות המשפטית, ואין בהבאתו של הנאשם בעבירה הנוכחית, ככל שהעובדות הן נכונות, משום פגיעה בכללי הצדק ובזכויותיו של הנאשם.

נכון הוא שזכותו של הנאשם שלא להיות מוטרד יותר מפעם אחת בהליך משפטי, אך אין זה המקרה הקלאסי של טענה כאשר קבעתי שהאישום הראשון הינו דו"ח שנערך ע"י השוטר אשר פגש לראשונה את הנאשם ואין זה בסמכותו של אותו שוטר לערוך כתב אישום.

מוטב היה אילו התביעה הייתה פועלת אחרת במובן זה שעורכת כתב אישום המאגד בו את כל העבירות המיוחסות לנאשם תוך הפסקת ההליכים בדו"ח המהירות עליו נשפט הנאשם.

9.התוצאה היא שאני דוחה את הטענה ומורה כי ההליכים המשפטיים בתיק ימשכו כתקנם וכסדרם.