מדינת ישראל נ' קדוש(עציר)

החלטה

בפני בקשה להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים כנגדו, לפי סעיף 21(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה מעצרים), התשנ"ו-1996.

כנגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו שני אישומים בעבירות של התפרצות למקום מגורים, גניבה, ונסיון התפרצות למקום מגורים.

ב"כ המשיב לא חלקה על קיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר.

בדיונים קודמים בעניינו של המשיב ביקשה ב"כ המשיב לנסות ולגבש חלופה בענינו ומשלא עלה הדבר, עתרה היא בהסכמת התביעה לקבלת תסקיר מעצר.

התביעה הודיעה כבר אז כי עמדתה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים ואינה כפופה בכל צורה ואופן להמלצות התסקיר.

תסקיר המעצר שהתקבל היום לתיק בית המשפט, סוקר נסיבותיו של המשיב ומציין כי מדובר במשיב בן 29, רווק, מכור לסמים קשים מזה כ- 15 שנים.

שירות המבחן מציין כי המשיב מתקופת היותו נער, התחבר לחברה שולית, החל שימוש בסמים מסוגים שונים, כאשר בשנים האחרונות עושה הוא שימוש בהרואין ואלכוהול לסירוגין, שהשימוש האינטנסיבי פוגע ביכולתו לעבוד ולתפקד ולממן צרכיו השונים לרבות לענין הסמים.

שירות המבחן מציין כי לדברי המשיב הייתה תקופה בה התרחק מהארץ ומאורך חייו ההתמכרותי אך הדבר לא צלח לאורך זמן ולא היה בו כדי להביאו לערכית שינוי ולהפסקת השימוש בסם.

המשיב הביע רצונו בפני שירות המבחן להשתחרר לחלופת מעצר במסגרת טיפולית סגורה.

שירות המבחן מציין מפורשות כי המוטיבציה המילולית שמבטא המשיב אינה נסמכת על ידע כלשהו אודות אופי הטיפול בקהילה, שהינו אינטנסיבי, דרשני וממושך ושירות המבחן מתקשה להעריך מידת כוחותיו הנפשיים של המשיב להשתלב בטיפול שכזה.

שירות המבחן ממליץ על רקע חווית היאוש מאורח החיים אותו ניהל עד עתה המשיב ורצונו המילולי בעריכת שינוי, לאפשר בשלב ראשון יציאתו של המשיב לראיון קבלה בקהילת הדרך.

ב"כ המשיב עותרת לאמץ המלצות התסקיר ולאפשר למשיב להתחיל ההליך אשר סופו שחרורו בחלופה בדמות קהילה טיפולית.

ב"כ המבקשת מתנגד לשחרורו של המשיב בחלופה כלשהי לרבות בחלופת גמילה, מפנה לעברו הפלילי, לחומרת העבירות המיוחסות לו המלמדות על המסוכנות הנשקפת מפניו ולעובדה כי מדובר אך ורק במוטיבציה מילולית שמביע המשיב בכל הנוגע לעריכת שינוי בחייו.

ב"כ המבקשת אף מפנה להלכה הידועה, לפיה מקומו של הליך הגמילה הינו במסגרת התיק העיקרי ולאחר הרשעת הנאשם ולא במסגרת הליך המעצר.

שאלת התאמתו של הליך גמילה מסמים כחלופת מעצר אינה חדשה בבבתי המשפט והיא נדונה בפסיקה לאורך השנים.

ככלל ההלכה הינה כי הליך כזה אינו מתאים לשלב המעצר ומקומו הוא במקרים המתאימים בשלב ריצוי העונש.

סטייה מכלל זה אפשרית במקרה חריג שבו החל הנאשם בהליך גמילה טרם ביצוע העבירה, בגינה נעצר, והליך זה מצביע על הצלחה או מקום שקיימת ערובה מספקת אחרת להצלחת ההליך לאור תנאים מוכחים המצביעים על הסתברות גבוהה כזו.

רק בהתקיים מצבים חריגים כגון אלה, יטה בית המשפט לקבל מסלול גמילה כחלופת מעצר אפשרית בטרם סיום המשפט (ראה לענין זה בש"פ 625/07 חסדאי נ' מדינת ישראל מיום 14/02/07).

במקרה שבפני לא מצאתי כי עלה בידי הסנגוריה להציג כי מדובר במקרה חריג המצדיק סטיה מן הכלל האמור.