מדינת ישראל נ' קבלאן (במעצר)

החלטה

מסגרת הדיון

1.לפניי בקשת המאשימה להורות על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו בתיק פ"ח 8128-07-13, שבו הואשם בעבירת רצח בכוונה תחילה – לפי סעיף 300(א)(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן – החוק), ובעבירת הדחה בעדות – לפי סעיף 246(א) לחוק.

בהחלטה מיום 18.08.13 נקבע, כי קיימות ראיות לכאורה המקימות סיכוי סביר להרשעתו של המשיב בעבירות המיוחסות לו בכתב-האישום, וכי קמה נגדו עילת מעצר. בגדרה של ההחלטה האמורה הוזמן תסקיר מעצר, זאת לבקשת הסנגורים. בעקבות הגשת התסקיר הושלמו ביום 2.10.13 טיעוני הצדדים בשאלה, אם קיימת חלופת מעצר הולמת שתשיג את מטרת המעצר. בהמשך הוסיפו באי-כוח המשיב טיעון משלים בכתב.

2.בפתח הדברים, אחזור על עובדות כתב-האישום. במועד הרלבנטי לאישום עבד המשיב כמאבטח בחברת שמירה. במסגרת תפקידו שובץ המשיב בעמדת בידוק בכניסה לרחבת הכותל המערבי, ונשא על גופו אקדח שניתן לו במסגרת עבודתו. דורון בן שלוש ז"ל (להלן – המנוח) נהג להגיע מדי יום לרחבת הכותל המערבי, לשהות בה שעות ארוכות ולשוחח עם המאבטחים, עובדי ניקיון ועוברים ושבים. ביום 21.6.13 בשעות הבוקר המוקדמות, הוצב המשיב בעמדת בידוק ברחבת הכותל המערבי, הסמוכה לרובע היהודי (להלן – עמדת הבידוק) יחד עם מאבטח נוסף, חאלד שנאן (להלן – חאלד). בסמוך לשעה 6:00 הגיע המנוח לעבר רחבת הכותל, כמנהגו מדי יום. הוא הגיע מכיוון הרובע היהודי ונכנס לעמדת הבידוק. המנוח עבר דרך מתקן המגנומטר הקבוע הניצב במקום, בפיקוחם של המשיב וחאלד, והניח את תיקו (פאוץ') על שולחן ליד המתקן האמור. המשיב וחאלד לא בדקו את התיק ואִפשרו למנוח להיכנס. במהלך הבדיקה שוחחו המשיב וחאלד עם המנוח והשניים הראשונים צחקו ביניהם. לאחר שעבר את עמדת הבידוק, השמיע המנוח באוזני המשיב וחאלד גידופים קשים: "אלה גויים, אלה הכלבים שלנו, אלה עובדים אצלנו, הבאנו אותם מסוריה"; ובתגובה ענה לו המשיב: "אתה צודק, אנחנו דרוזים כלבים". במהלך כניסתו של המנוח לתוך רחבת הכותל, הוא המשיך להטיח מילים בוטות כלפי המשיב וחאלד וכלפי העדה הדרוזית בכלל, אמר לשניים שהוא עובד במנהרות הכרמל ויכול להגיע "אליכם הביתה". עוברי אורח שעברו במקום אמרו למשיב ולחאלד כי מדובר באדם תימהוני שאין לשים לב לדבריו.

בסמוך לאחר כניסתו לרחבת הכותל, נעמד המנוח במרחק-מה מעמדת הבידוק, שתה קפה והמשיך להשמיע דברים דומים. חאלד יצא מהעמדה וביקש ממנו לחדול מהשמעת הדברים, ואגב כך שפך את כוס הקפה שהחזיק המנוח בידו. לאחר שחאלד חזר לעמדת הבידוק, התרחק המנוח מהמקום ונכנס לתוך רחבת הכותל. על-פי הנטען בכתב-האישום, במהלך עבודתם המשותפת בעמדת הבידוק, שאל המשיב את חאלד ומאבטח נוסף, אם יסכימו לשלם לו 1,000 ₪ אם יהרוג את המנוח.

בסמוך לשעה 7:20 חזר המנוח לאזור עמדת הבידוק וחלף על פניה לכיוון חדרי השירותים וחצר המשמשת את עובדי הניקיון שבמקום. על-פי הנטען בכתב-האישום, באותו שלב החליט המשיב להמית את המנוח בדם קר ובכוונה תחילה. הוא יצא מהעמדה והלך אחר המנוח, אשר נכנס לחצר ועמד בסמוך לסלע שהיה במקום. המשיב עמד במרחק של מטרים ספורים מהמנוח, בפתח החצר, שלף את האקדח שהיה ברשותו, וירה לעבר המנוח 14 כדורים תוך שהוא מתקדם לעברו ומכוון את הירי למרכז גופו. הוא חדל מהיריות רק כאשר התרוקנה המחסנית מכל התחמושת. כתוצאה מהירי האמור, מת המנוח במקום.

לאחר שהמאבטחים וכוחות משמר הגבול שהיו ברחבת הכותל הרחיקו את המשיב מהמקום, התקשר המשיב מספר פעמים לחאלד. משלא נענה, התקשר המשיב למאבטחת בשם יסמין וביקש ממנה להעביר את הטלפון הנייד לחאלד שהיה לידה. על-פי הנטען בכתב-האישום, ביקש המשיב מחאלד, שאם יישאל על האירוע, ימסור גרסה תואמת לזו של המשיב.

3.בהחלטתי מיום 18.8.13, שבה נסקרה התשתית הראייתית, נקבע כי בחומר החקירה יש ראיות לכאורה המקימות סיכוי סביר להרשעתו של המשיב בעבירות המיוחסות לו בכתב-האישום. עם זאת, צוין שלא ניתן לשלול את האפשרות כי יעלה בידו של המשיב לעורר ספק סביר, לפיו פעל מתוך "הגנה עצמית מדומה" – טענה אשר תוכרע על-ידי המותב שישמע את הראיות. יצוין, כי טענת "הגנה עצמית מדומה" או "הגנת צורך מדומה", מהווה למעשה שילוב של הגנה עצמית לפי סעיף 34י לחוק, או הגנת הצורך לפי סעיף 34יא לחוק, עם הגנת הטעות במצב דברים לפי סעיף 34יח לחוק. על טיבה של ההגנה עמדתי בהרחבה בסעיף 4 להחלטתי האמורה, אגב הפניה לפסיקה שהתייחסה למהותה והיקפה (ע"פ 4191/95 ארנולד אלטגאוז נ' מדינת ישראל (25.10.06); וע"פ 6392/07 מדינת ישראל נ' שמואל יחזקאל (30.4.08)).

4. לנוכח הקביעה, לפיה קיימות ראיות לכאורה לביסוס העבירות המיוחסות למשיב, נקבע בהחלטה האמורה, כי קמה עילת מעצר נגד המשיב. מדובר בעילת מעצר סטטוטורית, לפי סעיף 21(א)(1)(ג) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן – חוק המעצרים), זאת נוכח אישומו של המשיב בעבירה שדינה מאסר עולם. אישום בעבירת רצח, או בעבירות האחרות המנויות בסעיף האמור, מקים חזקה, לפיה קיימת עילה למעצר בשל החשש שהנאשם יסכן את ביטחון הציבור, אלא אם יוכיח אחרת. משקמה עילה למעצר, נדרש בית-המשפט, כאמור בסעיף 21(ב)(1) לחוק המעצרים, לשקול בכל מקרה, האם ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך של שחרור בערובה בתנאי שחרור שפגיעתם בחירותו של הנאשם פחותה. על-רקע האמור, לא נוהג בית-המשפט לחסום דרכם של נאשמים מהזמנת תסקיר מעצר בעניינם, אף אם מדובר באישום בעבירת רצח. מטעם זה הוריתי, בהחלטה מיום 18.08.13, על הזמנת תסקיר מעצר בטרם תיבחן בקשת הסנגורים לנקוט חלופת המעצר בעניינו של המשיב.

תסקיר המעצר

5.המשיב הִנו בן 25, רווק; ועובר למעצרו התגורר בבית אביו בבית ג'אן ועבד כמאבטח בחברת שמירה. הוא הבן הבכור למשפחה בת חמש נפשות. מתסקיר המעצר עולה שהוריו התגרשו לפני כעשר שנים והמשיב ואחיו נותרו בחזקת האב. המשיב סיים 12 שנות לימוד והִנו בעל תעודת בגרות מלאה. הוא שירת שירות חובה וכן שירות קבע במשך כשנתיים כלוחם במשמר הגבול. במהלך השירות הצבאי עבר המשיב קורס קצינים אך הודח מהקורס בשבוע הסיום. עם שחרורו מהשירות הצבאי השתלב המשיב בעבודה כמאבטח בחברת שמירה. עיקר עבודתו הייתה במחסומים באזור עוטף ירושלים, ובתקופה שקדמה למעצרו עבד באבטחת אזור רחבת הכותל המערבי.

6.בתסקיר המעצר ציין שירות המבחן, כי למרות שהמשיב שולל דחפים תוקפניים ודפוסי התנהגות אלימים, נראה כי לאורך השנים הוא גיבש זהות סביב תפקידים גבריים המדגישים כוח ושליטה. בשיחתו עם קצינת המבחן תיאר המשיב תחושת כישלון ומצוקה רגשית הקשורה להשלכות התנהלותו ותוצאותיה; וכן ביטא קשיים בהתמודדות עם מעצרו בכל הקשור לחשיפה לחברה עבריינית בבית המעצר, לריחוק מבני המשפחה ולחשש מפני ההשלכות ההליך המשפטי.

התייחסות קצינת המבחן להערכת המסוכנות הוצגה כדלהלן: "בבואנו להעריך הסיכון למעורבות חוזרת בעבירות אלימות, בדקנו מאפייני האלימות המיוחסת לו כיום ותוצאותיה קשות, מנגד, התייחסנו ליציבות אותה מגלה בחייו, יכולתו להסתגלות למסגרות, תוך קבלת סמכות וגבולות בהם נתון, היעדר הסתבכויות קודמות עם החוק, היעדר אינדיקציה לשימוש בחומרים פסיכו אקטיביים, קיומה של מערכת משפחתית תומכת ונורמטיבית. מכל האמור, הפרמטרים שנבדקו מעידים על קיומו של סיכון נמוך להישנות התנהגות אלימה, וכי באם תתרחש אלימות, תוצאותיה צפויות להיות ברמה בינונית".

שירות המבחן בחן את חלופת המעצר המוצעת על-ידי הסנגורים, של שהייה בתנאי "מעצר בית" בבית אביו של המשיב בבית ג'אן, בפיקוח מספר מפקחים – האב, קרובי משפחה וחברים. שירות המבחן התרשם, כי האב וארבעה מפקחים נוספים הִנם בעלי יכולת סמכותית כלפי המשיב, מבינים את האחריות והמחויבות הנדרשת מהם כמפקחים, יכולים לשמש כגורמים מפקחים מתאימים, ואף מכירים בצורך במתן תמיכה רגשית למשיב במהלך "מעצר הבית" הממושך הצפוי. לאור תִפקודו החיובי של המשיב במהלך השנים, וההתרשמות כי הסיכון להישנות התנהגות אלימה הִנו נמוך, המליץ שירות המבחן לשחרר את המשיב לחלופת המעצר האמורה בבית ג'אן, אגב שילובו בתכנית פיקוח מעצרים של שירות המבחן.

תמצית טיעוני הצדדים

7.ב"כ המבקשת טוענת, כי נקודת המוצא בדיון בסוגיית חלופת המעצר היא רמת הסיכון הגבוהה הנשקפת מהמשיב לביטחון הציבור. בהקשר זה הדגישה את הקביעה בהחלטה הקודמת, בדבר קיומן של ראיות לכאורה לביסוס עבירת הרצח, וכן את נסיבות ביצוע העבירה – עת ירה המשיב לעבר המנוח מטווח קצר 14 כדורים, באימפולסיביות ומתוך חמת זעם, רק בשל העובדה שהמנוח פגע בו מילולית שעה קלה לפני האירוע. ב"כ המבקשת טוענת, כי הערכת שירות המבחן, בעניין הסיכוי הנמוך להישנות התנהגות אלימה מצד המשיב, אינה מבוססת; ולא מתמודדת עם התנהלותו של המשיב במהלך האירוע. היא גורסת, כי הירי שביצע המשיב לעבר המנוח, על-מנת להרגו, זאת על-רקע של כעס וזעם בעקבות מילים שפגעו בו, מעיד על מסוכנות גבוהה ביותר לביטחון הציבור. עוד ציינה, כי האפשרות לנקוט חלופת מעצר בעניינם של מי שמואשמים בעבירות רצח, שמורה למקרים חריגים ויוצאי דופן בלבד, שהמקרה הנדון לא נכלל בהם, זאת לנוכח ההתנהגות האימפולסיבית של הנאשם, שהביאה לתוצאה הקטלנית. לפיכך, סברה ב"כ המבקשת, כי אין לאמץ את המלצת תסקיר שירות המבחן, ויש להורות על מעצרו של המשיב עד לתום משפטו.

8.הסניגורים טוענים, כי אמנם יש להביא בחשבון בשאלת חלופת המעצר את מאפייני האלימות המיוחסים למשיב בכתב-האישום ואת התוצאה הקשה של מעשיו. ואולם, הם גורסים, כי רמת המסוכנות להישנות התנהגות פוגענית בעתיד נלמדת ממערכת של אינדיקציות ובין-השאר – נתוני אישיותו של הנאשם, תִפקודו הנורמטיבי עד לאירועים הנדונים, וכן העובדה שהוא הוכיח שליטה עצמית בכל מהלך שירותו בכוחות הביטחון ולא דווח בעבר על מקרה של היעדר שליטה או אימפולסיביות מצִדו. בנסיבות אלו סבורים הם, כי ההמלצה המקצועית של שירות המבחן, בדבר הסיכון הנמוך הנשקף מהמשיב להתנהגות אלימה בעתיד, מבוססת כדבעי, וראוי כי בית-המשפט יאמצה. עוד טוענים הסניגורים, כי יש לראות כגורמים מפחיתי סיכון, הן את הזעזוע שעבר המשיב בתקופת מעצרו, והן את נכונות בני המשפחה לפקח עליו בחלופת מעצר "הרמטית", שתכלול אף תמיכה משפחתית, וכן סיוע מקצועי של עובדת סוציאלית, ככל שהדבר יידרש. הם טענו, כי בנסיבות המקרה דנן רמת הסיכון הנשקפת מהמשיב נמוכה מזו שנשקפה בעניינם של אותם נאשמים, וכן הפנו לשורה של החלטות שבגדרן שחרר בית-המשפט לחלופת מעצר נאשמים בעבירות רצח.

שאלת חלופת המעצר

9.כפי שכבר נקבע, נגד המשיב קמה עילת מעצר סטטוטורית, לפי סעיף 21(א)(1)(ג) לחוק המעצרים, אשר צוינה בבקשה למעצר עד לתום ההליכים, זאת נוכח אישומו בעבירה שדינה מאסר עולם. אישום בעבירת רצח, או בעבירות האחרות המנויות בסעיף האמור, מקים חזקה, לפיה קיימת עילה למעצר בשל החשש שהנאשם יסכן את ביטחון הציבור, אלא אם יוכיח אחרת. ב"כ המבקשת טענה במהלך הדיון בבקשה, כי לעילת המעצר האמורה מתווספות שתי עילות נוספות (שלא צוינו בקשה בכתב): האחת – חשש הימלטות מהדין, זאת מחמת עונש המאסר הממושך הצפוי למשיב אם יורשע בדין; והשנייה – חשש משיבוש הליכי המשפט, העולה מהאישום בדבר ההדחה בעדות.