מדינת ישראל נ' קבועה(עציר)

החלטה

מקורו של ההליך בבקשת המבקשת למעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים המתנהלים כנגדו, וזאת בהתאם לסעיף 21(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו – 1996 [להלן: "החוק"].

כנגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של תקיפה בנסיבות מחמירות, וזאת משנטען כי ביום 22.7.10 תקף את אשתו בכך שהפילה לרצפה והכה אותה בכל חלקי גופה, בידיה ובצווארה. באותה עת, כך למדתי מתיק חקירה, היתה אשתו של המשיב בהריון, והיא נלקחה לבית החולים על מנת לוודא שהריונה לא נפגע.

בדיון שנערך ביום 29.7.10 קבעה כב' ס.נ. שופטת בית אור כי קיימות ראיות לכאורה וקיימת עילת מעצר, בין היתר בהסתמך על כך שמדובר באלימות בתוך המשפחה. למרות טענת ב"כ המשיב לכרסום בראיות, נקבע כי על אף ניסיונה לכאורה של המתלוננת לחזור בה מתלונתה, עדיין סיפרה כי המשיב תקף אותה בעודו נתון תחת השפעת אלכוהול. לפיכך, ולאחר שבית המשפט התרשם שהמתלוננת חוששת מהמשיב, התבקש תסקיר שירות המבחן בטרם תיבחן חלופת מעצר.

בתסקיר מעצר שהוגש בעניינו של המשיב, ביום 10.8.10 [להלן: "התסקיר הראשון"], עמד שירות המבחן על מאפייני אישיותו של המשיב, על עברו הפלילי ומעורבותו בפלילים החל מגיל 14 לרבות שנדון למספר עונשי מאסר בפועל, הראשון שבהם כשהיה בן 17. יחד עם זאת, ציין שירות המבחן שלמן שנת 2001 לא נפתחו למשיב תיקים נוספים. שירות המבחן שוחח גם עם המתלוננת ששמה דגש, כך ניכר מהתסקיר הראשון, על הקושי שלה בחיים בנפרד מבעלה ועל התלות בו. שירות המבחן בחן חלופה שהוצגה בפניו אולם שלל את הערב המוצע לאור חולשתה ולאור העובדה שלא היתה די רחוקה גיאוגרפית מהמתלוננת.

מכיוון שכך, הציע המשיב חלופה אחרת ואף זו נבדקה על ידי שירות המבחן, אשר הגיש, ביום 16.8.10, תסקיר משלים. החלופה שהוצג, הינה מעצר בית מלא בביתו של מר מחמד אבו קרינאת [להלן: "אבו קרינאת"] המתגורר בפזורת אבוקרנאת שליד היישוב ערערה [שם מתגוררת המתלוננת], בפיקוחו ובפיקוח השיח סלאח אבו ג'מעה [להלן: "השיח"] אשר העיד כי הוא מתגורר בשכנות מסויימת למשיב.

חלופה זו נבחנה על ידי שירות המבחן ואף היא נשללה על ידו, מן הטעם ששירות המבחן לא הצליח להעריך או לשלול את הסיכון כאשר החלופה קרובה יחסית למתלוננת [כ- 12 ק"מ בלבד]. שירות המבחן התרשם שהסכמת אבו קרינאת לפקח על המשיב נבעה מלחץ שהופעל עליו ועל כן, ולנוכח אמביוולנטיות שביטא, הטיל שירות המבחן ספק ביכולתו לשמש ערב לאורך זמן. לפיכך, לא ממליץ שירות המבחן על שחרורו של המשיב, אם כי הוא נכון לבחון חלופות נוספות, ככל שאלו יוצגו לפניו.

בדיון שהתקיים בפניי ביום 18.8.10 ביקשה ב"כ המשיבה לשכנע את בית המשפט לסטות מעמדת שירות המבחן ולבחון בעצמו את שני הערבים המוצעים.

שמעתי את שני הערבים המוצעים שהתייצבו בבית המשפט [השיח ואבו קרינאת] ולמרות שהתרשמתי שמדובר באנשים מכובדים ונורמטיביים בהחלט, לא מצאתי שיוכלו לשמש חלופת מעצר איכותית במקרה דנן.

אמנם, שעמדת שירות המבחן אינה מחליפה שיקול דעתו של בית המשפט, אך נפסק כבר שיש צורך בנימוקים כבדי משקל לסטות מעמדת שירות המבחן [בש"פ 4260/10 מדינת ישראל נ' מועאד דעיף (פורסם ב"נבו")].

הערבים המוצעים גילו בורות בכל מה שקשור לעברו של המשיב, ליחסו למשפחתו ולנעשה בתוך הבית. נדמה שאין הם מכירים כלל את המשיב ועברו למעט היכרות שטחית. אני מאמין להם שהם מסכימים לערוב למשיב אולם התרשמתי שהסכמה זו אינה בלב שלם וכי היא יותר הסכמה למצווה מאשר נכונות אמיתית לקחת אחריות על המשיב, שדומה שזקוק גם לטיפול נוסף בדחפיו, וזאת לאור עברו והתנהגותו, גם כלפי אשתו.

עמדתה המתגוננת של המתלוננת, כפי שעולה גם מתיק החקירה, לרבות מדו"ח שהוצג לי על ידי הסנגורית ואשר נכתב על ידי עו"ס במחלקה לשירותים חברתיים במ.מ. ערערה בנגב – מעידה לדעתי דווקא על חשש מפני המשיב. לא בכדי נקבע שיש להגן על מתלוננות כגון זו שלפנינו, אף מעבר למה שהן עצמן סבורות ורואות לנגד עיניהן.

בנסיבות אלו וכאשר לא מצאתי לסטות מעמדת שירות המבחן, וכל עוד לא הוצגה חלופה שתשביע רצון בית המשפט, אני עוצר את המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים כנגדו.

יחד עם זאת, אדגיש כי מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים כנגדו נובע מהעדרה של חלופה ראויה. לפיכך, אם תוצג חלופה ראויה ניתן יהיה לבחון אותה אף בטרם יחלוף זמן, וב"כ המשיב תוכל לעורר בקשה מתאימה.

תיק החקירה הוחזר לידי ב"כ המבקשת, עו"ד פיני סויסה.

זכות ערר כחוק

ניתנה והודעה היום ט' אלול תש"ע, 19/08/2010 במעמד הנוכחים.

איתי ברסלר-גונן, שופט התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: