מדינת ישראל נ' קבהא(עציר)

החלטה

החלטה

כנגד המשיב הוגש כתב אישום, ת.פ. 09 – 11 – 31606, בו מואשם המשיב בעבירות סחר בנשק והחזקת נשק. ביחד עם כתב האישום הוגשה בקשה להורות על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים. בקשה זו היא הבקשה שבפני.

על פי עובדות כתב האישום, המשיב מכר לסוכן סמוי של משטרת ישראל, בעבור סכומי כסף שונים, נשק ותחמושת מסוגים שונים, בשתי עסקאות שתואמו מראש בין המשיב לסוכן, שביניהם הייתה היכרות מוקדמת.

המבקשת טוענת כי ישנן ראיות טובות לכאורה להוכחת אשמתו של המשיב בגין עבירות בנשק וביניהן הודעותיו המפורטות של הסוכן המשטרתי, אשר רכש את הנשק מן המשיב בשליחותה של המשטרה; הקלטות אודיו של עסקאות הנשק בין הסוכן למשיב; מחקרי תקשורת בין הסוכן למשיב בימים הרלוונטיים לביצוע עסקאות הנשק, המגבים את גרסתו של הסוכן; דו"חות פעולה של השוטרים בדבר הפיקוח על פעולות הסוכן; חוו"ד בדבר סוגי הנשק שמכר המשיב לסוכן.

עוד טוענת המבקשת כי העבירות המיוחסות למשיב מקימות חזקת מסוכנות בהתאם לסעיף 21 לחוק סדר הדין הפלילי. נטען גם כי לאור חומרת המעשים והעונש הצפוי למשיב קיים חשש סביר כי שחרורו של המשיב יביא להתחמקות מהליכי שפיטה והמלטות מן הדין. כן נטען כי למשיב עבר פלילי, הכולל הרשעה משנת 2004 בגין תקיפת קטין וגרימת חבלה של ממש.

ב"כ המשיב אינו חולק על קיומן של ראיות לכאורה, אך טוען כי למשיב אין עבר פלילי ומציע חלופת מעצר אצל אחותו של המשיב. נטען כי מדובר בסוכן מדיח.

במקרה זה אין מחלוקת כי קיימת תשתית ראייתית לכאורה כנגד המשיב. בתיק קיימות, בין היתר, הודעות הסוכן המשטרתי, אשר מעיד כי רכש את הנשק מן המשיב, אותו הוא מזהה בשמו וטוען כי מכיר אותו היכרות מוקדמת. כן קיים דו"ח מסדר זיהוי תצלומים בו זיהה הסוכן את המשיב כמי שמכר לו את הנשק. כן קיימות הקלטות של העסקאות, אשר הסוכן המשטרתי האזין להן וזיהה את המשיב כ"יוסף" ואף ציין כי הוא מכונה גם "אבו האני" כי לבן של המשיב קוראים האני. גם המשיב עצמו העיד בחקירה כי הוא מכונה לפעמים "אבו האני" בגלל שלבן הבכור שלו קוראים האני. כן קיימים בתיק מחקרי תקשורת המעידים על השיחות שנערכו בין הסוכן ובין המשיב. כן קיימים דו"חות ומזכרים של השוטרים שפיקחו על הסוכן המשטרתי הסמוי.

לאור האמור לעיל, סבור אני כי יש בחומר הראיות כדי להוות תשתית ראייתית לכאורה שניתן לבסס עליה הרשעה. בבואו של בית המשפט לבחון את הראיות בשלב זה, אין הוא בוחן אותן בראיה של הרשעה סופית, אלא בודק את הפוטנציאל הגלום בהן לצורך הרשעה.

ראה:

בש"פ 7585/99, זגורי נ. מדינת ישראל, לא פורסם (1999).

הלכה היא, כי בשלב זה אין בית המשפט קובע "ממצאים מרשיעים או מזכים" ואין הוא עוסק בסיכום הראיות ובהכרעה באשמה. על בית המשפט להעריך את סיכויי ההרשעה וזאת בשים לב לערכן הראייתי הגולמי של הראיות שבפניו. מדובר בהערכת הסיכויים הגלומים בראיות, כאשר על בסיס כל אלה על בית המשפט להעריך את סבירות הסיכוי להרשעה.

ראה:

בש"פ 8087/95 זאדה נ. מדינת ישראל, פ"ד נ(2), 133, 148-149 (1996);

בש"פ 7962/06 שטרית נ' מדינת ישראל, טרם פורסם (2006);

בש"פ 8303/07 ראמי בדראן נ' מדינת ישראל, טרם פורסם (2007).

בהתאם, ובשים לב לכל האמור לעיל, אני קובע כי קיימות ראיות לכאורה המבססות את הסיכוי הסביר להרשעת המשיב בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום.

כלל הוא כי קיומן של ראיות לכאורה בעבירות נשק בכלל ובפרט בעבירות סחר בנשק מקים חזקת מסוכנות ועילת מעצר, מאחר שמדובר בעבירות מן החמורות ביותר, המעידות מטבען על רמת מסוכנות כה גבוהה לביטחון הציבור עד כי ככלל יש להורות על מעצר עד לתום ההליכים והלכה היא כי רק במקרים חריגים ניתן יהיה לשלול מסוכנות ולהצדיק בהתקיימה חלופת מעצר.

ראה:

בש"פ 6538/08 אשר עזארי-רז נ' מדינת ישראל, טרם פורסם (7.8.08).

ראה גם: