מדינת ישראל נ' קבדה

החלטה

לפניי ערר על החלטת בימ"ש השלום ברחובות (כב' השופטת לושי-עבודי) במ"ת 538-04-10, בו שוחרר המשיב בתנאים למעצר בית מלא בבית אימו, בפיקוחה ובפיקוח בת זוגו, אחיו ואחותו, בערבות צד' ג' של כל אחד מהמפקחים הנ"ל בסך 5,000 ₪, הפקדה במזומן בסך 1,500 ₪, התחייבות עצמית בסך 5,000 ₪, איסור הכנסת אלכוהול ופיקוח מעצר ל-6 חודשים.

במסגרת הערר מתבקש ביהמ"ש לבטל החלטת בימ"ש קמא ולהורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים.

כתב האישום נשוא הבקשה למעצר עד תום ההליכים והערר, הוגש ביום 7.4.10, בו מיוחסות למשיב עבירות של החזקת סכין, איומים, תקיפה סתם והחזקת סם מסוכן לצריכה עצמית.

העבירות עצמן בוצעו ביום 29.3.10 סמוך לשעה 05:00 במועדון במרכז מסחרי בשדרות דואני ביבנה, שם תקף המשיב בעת שהיה בגילופין את האחר, המתלונן בתיק, דחף אותו לקיר, כתוצאה מכך נפגע בראשו, ובהמשך שלף סכין לכיוון גרונו במטרה להפחידו, ובהמשך לאחר שהמתלונן שאל את המשיב מדוע שלף סכין לעברו, איים עליו ושלף שוב הסכין לעבר גרונו.

עיקר טענות הערר מתייחסות לחומרת העבירות, לנסיבות, קרי שאין קשר בין המתלונן לבין המשיב, ושההתנהגות הבריונית כלפי המתלונן בוצעה במהלך ויכוח של המשיב עם הבעלים במועדון בשעה שהמתלונן ביקש לשלם חשבונו במועדון, וכן מתייחסות לאמור בתסקיר שירות המבחן. לטעמה של העוררת, התרשמות שירות המבחן כי חלה הפחתה במידת הסיכון להישנות מעורבות המשיב בפלילים אינה מעוגנת בבסיס עובדתי אלא נסמכת על הצהרותיו של המשיב בלבד. תיאור העובדות העולות מהתסקיר מובילות למסקנה הפוכה מזו אליה הגיע קצין המבחן בשעה שממליץ על שחרורו לחלופה.

ב"כ המשיב טוען ארוכות לעניין התסקיר המפורט והמבוסס לטעמו. ב"כ המשיב מאבחן פסקי הדין שצוטטו בהודעת הערר מענייננו בכך שבאותם פסקי דין מדובר על דקירות שבוצעו בפועל כלפי המתלוננים וגרימת נזק לגופם, בניגוד למשיב זה שרק איים באמצעות סכין על המתלונן.

עוד נטען על ידי ב"כ המשיב כי בימ"ש קמא כבר החלטתו מיום 15.4.10 התייחס לתופעת הסכינאות ומצא שיש לבחון חלופת מעצר שפגיעתה בחירותו של המשיב פחותה.

לגופו של עניין:

דין הערר להתקבל.

1.נקבע בפסיקה כי האמור בתסקיר קצין מבחן אינו חזות הכל, הוא בגדר המלצה בלבד. ביהמ"ש אמון על האינטרס הציבורי, על שלומו ובטחונו של הציבור בכלל ובפרט. ביהמ"ש עורך את האיזונים הנכונים בין אינטרס הנאשם לאינטרס הציבורי, ולא בהכרח מקום שקצין המבחן ממליץ על שחרור יקבל זאת ביהמ"ש.

2.בתסקיר שירות המבחן, עמוד 2 ממנו, נכתב: "התרשמנו מצעיר נבון, ורבאלי, אשר בהיותו בקבוצת השווים נוטה לפעול באופן אימפולסיבי ואגרסיבי במצבי קונפליקט, וכשחש מושפל או מאוים". אמירה זו, התרשמות זו, אינה מתיישבת כלל ועיקר עם ההמלצה לשחרור בסיומו של התסקיר.

המשפט שבא בהמשך למשפט שצוטט לעיל, כי לימי מעצרו בחלוף מספר שנים מאז שוחרר במעצר השפעה מציבת גבולות בהיותו אב לתינוקת בשל לבחון עצמו והסתבכויותיו, עומד בניגוד לאמור בתחילת הפסקה בדבר פתיחתם של שני תיקים נוספים בתחום האלימות. זאת כאשר המשיב מציג בפני קצין המבחן תמונה אידילית של קשר זוגי מייצב וממתן, אחריות לפרנסה לבת זוגו ובתם, והשינוי בהתנהלותו.

זאת ועוד, לא מצאתי ביסוס להערכת קצין המבחן כי המשיב בשל לבחון עצמו ובשל לבחון הסתבכויותיו.

3.לא מצאתי בתסקיר כי המפקחות, שתיהן יחד וכל אחת מהן לחוד, יש בהן כדי להוות גורם סמכותי על המשיב. ספק בעיניי, על אף קביעת קצין המבחן, כי ביכולתן להציב גבולות למשיב, דווקא נוכח קביעת קצין המבחן והתרשמותו ממי שנוטה לפעול באופן אימפולסיבי ואגרסיבי במצבי קונפליקט. כידוע, מעצר בית מלא גורם ללחצים בתוך המשפחה בשל עצם טיבו וטבעו, וקונפליקטים בתוך המשפחה עשויים להתעורר.

מודעות לחומרת העבירות לא די בה במקרה זה.

4.האבחנה אותה ערך ב"כ המשיב לעניין פסקי הדין שהובאו על ידי העוררת בכך כי במקרה שלנו לא בוצעה דקירה ולא נגרם נזק גופני למתלונן אלא רק בוצעו 2 עבירות איומים באמצעות הסכין כלפי המתלונן, אינה במקומה.

המרחק בין איום באמצעות הסכין לשימוש בו קצר ביותר. תת-תרבות הסכין מכוונת גם לאיומים באמצעות הסכין בלבד בשל כך.

בנסיבות אלה, טעה בימ"ש קמא בשעה שהורה על שחרורו של המשיב.

אני מורה על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים.