מדינת ישראל נ' קאסם

החלטה

האם תיעוד שיחה בין שלושה אנשים, שרשם איש משטרה ששמע את השיחה, קביל כראיה במשפטו של נאשם שאינו אחד מן המשוחחים. זו השאלה בה עליי להכריע במסגרת החלטת ביניים זו.

השתלשלות העניינים

נגד הנאשם 1, ראש עיריית טירה לשעבר, הוגש כתב אישום המייחס לו שורה של עבירות על טוהר המידות ועבירות נוספות. הנאשם 1 כפר בעובדות כתב האישום.

האישום השישי בכתב האישום עוסק בהקמת פרויקט מסחרי בטירה על קרקע חקלאית השייכת ל נאשם מס' 2 ולבני משפחתו. נטען באישום זה כי בין נאשם 2 ליזם נדל"ן בשם רוני יעקב, שחתם על הסכם עד מדינה ועתיד להעיד נגד הנאשם, נחתם הסכם הנוגע להקמת הפרויקט. עוד נטען באישום השישי כי במספר הזדמנויות פנה הנאשם 1 לנאשם 2, לרוני יעקב ולראסם אבו חיט, ודרש מהם 10% מרווחיהם מהפרויקט. השלושה, אשר ידעו על כוחו של הנאשם 1 ומעמדו בוודת התכנון, לרבות יכולתו לקדם את הפרויקט, הסכימו לדרישתו. בהמשך הדרך החליטה הוועדה המקומית לתכנון ובניה טירה, אשר בראשותו של הנאשם 1, להמליץ בפני הוועדה המחוזית להפקיד את התוכנית בתנאים, הנאשם 1 הוציא מכתב לוועדה המחוזית בו ביקש לשבץ את התוכנית בדחיפות, ובהמשך פנה בעניין זה גם לגורם במשרד ראש הממשלה שתפקידו הסרת חסמים בירוקראטיים. בסופו של דבר החליטה הוועדה המחוזית להורות על הפקדת התוכנית בתנאים.

בישיבת ההוכחות שהתקיימה ביום 21.3.2012 העיד מטעם המאשימה איש מעקב משטרתי שכינויו 813 (זהותו של העוקב חסויה מכוח תעודת חיסיון שהוציא השר לביטחון הפנים), בנוגע לאישום השישי. העד 813 העיד כי ביום 28.1.2006 שמע שיחה בין יעד המעקב, עד התביעה רוני יעקב, נאשם מס' 2 אחמד מנסור ואדם נוסף שלבש סוודר אדום, ותיעד אותה בדו"ח פעולה (ת/93). יש לציין כי נאשם מס' 2 הודה לאחרונה בעובדות כתב אישום מתוקן והמאשימה הצהירה כי לא יעיד מטעמה במשפטו של הנאשם, וב"כ המאשימה הודיע כי העד שלבש סוודר אדום אף הוא אחד מעדי התביעה (עמ' 255 לפרוטוקול, שורה 30).

ניתן אפוא לסכם ולומר כי העד 813 רשם תיעוד של שיחה בה השתתפו שלושה אנשים, כאשר שניים מהם עתידים להעיד מטעם התביעה.

ב"כ הנאשם 1 התנגדו להגשת המסמך שרשם העד 813. לטענתם, מדובר בעדות שאינה קבילה מכוח הכלל הפוסל עדות מפי השמועה, והמאשימה לא הצביעה בענייננו על כל חריג לכלל זה. ב"כ המאשימה טען כי מדובר בראיה לעצם אמירת הדברים.

דיון

תיעוד אנושי או טכני של שיחה, שחלק מן הדוברים בה הם עדים במשפט, יהיה קביל אם בית המשפט ישתכנע כי מטרת ההוכחה באמצעות הראיה היא עצם אמירת הדברים בלבד, במובחן מן השאלה האם יש בדברים אמת. לעומת זה, אם המטרה של הצד המעוניין בהגשת המסמך היא להוכיח את תוכן השיחה המתועדת בו, אין לקבל את התיעוד אלא בהתקיים אחד החריגים לכלל הפוסל עדות מפי השמועה [ראו י' קדמי, על הראיות, מהדורה משולבת ומעודכנת 2009, חלק שני, עמ' 553; ע"פ 5140/99 וידאל נ' מדינת ישראל, פ"ד נו(2) 844, 857 (2002); ת"פ (רח') 17813-01-10 מדינת ישראל נ' לוי (החלטה מיום 26.10.2011); Cross & Tapper, On Evidence (12th edition – 2010), p. 565].

עיינתי בראיה שהמאשימה מבקשת להגיש (ת/93). על פני הדברים נראה כי מטרת ההוכחה איננה עצם אמירת הדברים בלבד, והמאשימה תבקש לעשות שימוש בתיעוד השיחה כראיה לאמיתות התוכן, קרי – להוכחת פרטי העסקה בה עוסק האישום השישי.

אשר על כן, בשלב זה אין בידי לקבוע כי הראיה מוצגת להוכחת עצם העובדה שהדברים נאמרו, ודינה יהיה כדין כל אמרת חוץ של עד. תיעוד השיחה המצוי ב-ת/93 (כל העמודים של הדו"ח פרט לעמוד הראשון) יוחזר למאשימה, והיא תוכל להגישו בהמשך המשפט – מן הסתם בשלב בו יעידו עדיה ששיחתם תועדה על ידי עד 813 – רק אם תוכל להצביע על התקיימות אחד החריגים לכלל הפוסל עדות מפי השמועה, או שתצליח לשכנע בשלב מאוחר יותר, כי אכן מטרת ההוכחה הבלעדית היא עצם אמירת הדברים.

המזכירות תודיע לצדדים.

ניתנה היום, ה' ניסן תשע"ב, 28 מרץ 2012, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: