מדינת ישראל נ' קאסוטו

החלטה

לבקשת ב"כ המשיב, אני מורה על הפסקה בדיון. הדיון יתחדש בשעה 11:00.

המשיב יהיה במעצר עד החלטה אחרת ויובא על ידי שב"ס.

ניתנה והודעה היום ה' סיון תש"ע, 18/05/2010 במעמד הנוכחים.

יואל עדן, שופט

החלטה

1.זוהי בקשה למעצר המשיב עד תום ההליכים כנגדו.

2.כנגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של התפרצות למקום מגורים, גניבה, והחזקת סמים מסוכנים לצריכה עצמית, זאת בכך שכנטען בכתב האישום התפרץ המשיב לחדר במגורי עובדים, ונטל פריטים שונים ובהמשך ובסמוך נמצא הוא בחדר אחר כשבכיסו מכשיר טלפון סלולארי אשר נגנב כאמור ובחדר הרכוש האחר שנגנב. עוד על פי כתב האישום, החזיק הנאשם בסם מסוכן מסוג קאנבוס במשקל שאינו ידוע ומדוייק למאשימה, לצריכתו העצמית.

3.ב"כ המשיב מאשרת קיומן של ראיות לכאורה אך טוענת לאפליה בכך ששניים אחרים אשר החדר בו לן המשיב הוא חדרם, שוחררו, ולא הוגשה כנגדם בקשה למעצר עד תום ההליכים ועד כה אף לא כתב אישום.

עוד טוענת ב"כ המשיב להעדר עילת מעצר בעניינו של המשיב.

4.אתייחס תחילה לטענת האפליה, טענת אפליה צריכה שיוויון שכן בהעדר שיוויון נשמטת הקרקע תחתיה. אינני מוצא שיוויון בתמונה הראייתי בשים לב לכך שמכשיר טלפון נייד נתפס בכיסו של המשיב. מכאן שאין מקום לטענת האפליה.

אוסיף כי גם אם הייתה מתקבלת הטענה כי קיים שיוויון ראייתי, הרי שמקום שמדובר בעילת מעצר של מסוכנות, כפי שיפורט להלן בהמשך, הרי שהאינטרס בדבר הגנה על הציבור גובר וגם אם היה מקום לקבל טענה של אפליה, הרי שלא היה מקום לשחרור.

ראה לעניין זה ב"ש 1/87 דננאשוילי נ' מדינת ישראל פד"י מא (2) 281, שם נקבע כי כאשר עלולה להגרם סכנה חמורה לשלום הציבור כתוצאה משחרורו של חשוד, הרי ששיקול זה נוטה את הכף שלא לשעוט לפגם בעיקרון השיוויון בפני החוק, וראה ב"ש 361/83 אלמלם נ' מדינת ישראל פד"י ל"ז (2), עמ' 381 שם נפסק באופן דומה כי יש להעדיף את האינטרס של ההגנה על שלום הציבור "כאשר משתכנע בית המשפט, שההחלטה לשחרר חלק מהנאשמים הייתה מוטעית בעליל ועלולה לגרום לתוצאות חמורות ומסוכנות, ובמקרה כזה אני רואה הצדקה לסרב לבקשת הנאשמים האחרים, אפילו יגרום הדבר לקשי קיפוח ותסכול".

וראה גם בש"פ 7686/03 רפאייב נ' מדינת ישראל (לא פורסם).

מכל האמור, יש לדחות את הטענה לאפליה ולמעלה מן הצורך גם אם ימצא מי ויאמר כי קיימת אפליה יש לדחות את הטענה כי כתוצאה ממנה יש להורות על שחרור. גם אם יאמר כי נפלה טעות מלפני המאשימה, ואינני מביע כל דעה בעניין זה, הרי שאין לתקן טעות בטעות, ודאי שלא על חשבון בטחון הציבור.

5.אשר לעילת המעצר, הגם שאין מדובר בעילת מעצר סטטוטורית, אני סבור כי התפרצות למקום מגורים וביצוע גניבה הינו מקרה מובהק אשר מעיד על מסוכנות, שכן מדובר באירוע אשר פוטנציאל המסוכנות העולה ממנו גבוה מאוד. מי שמתפרץ כך למקום מגורים, בין אם הדבר נעשה בתחכום ובין אל לאו, מעיד על עצמו כי מסוכנות רבה נשקפת ממנו וארוע כזה אשר הוא גרם לו, יכול להתפתח, מקום שהמתגוררים במקום יפגשו בפורץ, גם לארוע הטומן בחובו פוטנציאל התפתחות חמור.

6.עיון בעברו של המשיב מעלה תמונה המעצימה את המסוכנות העולה מהעבירות לכאורה נשוא כתב האישום בענייננו. לחובתו של המשיב 9 רישומים פלילים, הראשון בהם הוא ללא הרשעה, ובו 18 עבירות, ברובן הגדול גניבה וכן גניבת רכב, חבלה במזיד ברכב, כייסות ופריצה לרכב ובנוסף במסגרת ההרשעות עבירות רכוש, שוד, בריחה ממשמורת חוקית, עבירות של מעשה מגונה תוך שימוש בכוח או איומים, הפרעת שוטר במילוי תפקידו, תקיפת שוטר במילוי תפקידו, תקיפת עובד ציבור ועוד.

7.בנסיבות העניין יש לקבוע כי קמה עילת מעצר בשל מסוכנות של ממש העולה ממשיב זה.

8.ספק רב בעיניי אם יהיה בכוחה של חלופת מעצר כלשהי לאיין את המסוכנות העולה מהמשיב אשר שוב ושוב מבצע עבירות חמורות ומגוונות.

9.לפנים משורת הדין ואך כדי למצות כל אפשרות לחלופה, אני מורה על קבלת תסקיר מעצר בעניינו של המשיב. ככל שיש למשיב חלופות להציע, הן יבחנו על ידי שרות המבחן.

10.נקבע להמשך דיון ליום 09.06.2010 שעה 09:00.