מדינת ישראל נ' קאיד(עציר)

החלטה

בפניי בקשה למעצר עד תום ההליכים לפי סעיף 21 לחוק סדר הדין הפלילי [סמכויות אכיפה מעצרים] , התשנ"ו – 1996 (להלן: "חוק המעצרים").

כנגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של שוד, עבירה לפי סעיף 402 ב' לחוק העונשין; סיכון חיי אדם במזיד בנתיב תחבורה, עבירה לפי סעיף 392 לחוק העונשין; נהיגה ללא רישיון נהיגה, עבירה לפי סעיף 10 לפקודת התעבורה ונהיגה בשכרות , עבירה לפי 62 (3) לפקודת התעבורה.

על פי המתואר בכתב האישום המשיב שאין לו רישיון נהיגה נהג במונית כאשר ריכוז האלכוהול בגופו בליטר אחד של אוויר נשוף עמד על 445 מיקרוגרם לליטר לכל הפחות (הכמות המותרת היא 240 מיקרוגרם בליטר אוויר נשוף), דהיינו כמות שהיא כמעט כפולה מהכמות החוקית המותרת. על פי המתואר בכתב האישום המשיב הזמין מונית, כאשר הגיעה המונית והחלה לנסוע שלף המשיב סכין , הצמיד אותה לחזהו של נהג המונית ודרש ממנו כסף , נהג המונית ברח מן המונית תוך שהוא מוסר סך של 140 ₪ באיומי סכין למשיב. המשיב נטל את המונית והחל בנסיעה כאשר במהלך הנסיעה ניסה לדרוס את נהג המונית אשר ברח מן הדרך הסלולה אל שדה סמוך עד אשר הצליח להימלט מפני המשיב. המשיב המשיך בנסיעה לכיוון העיר באר שבע דרך כביש שמחבר בין צומת גורל ליישוב תל שבע שהוא כביש בעל 2 מסלולי נסיעה בכיוונים נגדיים כשבכל מסלול ישנו נתיב אחד. אותה עת העמידה המשטרה מחסום משטרתי אשר מנע תנועת רכבים בשני מסלולי הכביש, בשל המחסום המשטרתי כלי הרכב שנסעו בכביש בכיוון נסיעת המשיב התרכזו בשיירה וביניהם משאית. המשיב לא שת ליבו לכללי הדרך והחל לעקוף את שיירת כלי הרכב בנסיעה במסלול השמאלי, דהיינו כיוון הנגדי לכיוון נסיעתו. משהבחין המשיב במחסום משטרתי שלפניו פנה פנייה חדה לכיוון ימין והמשיך בנסיעה על הצד הימני של הכביש בין המכוניות עמדו בנתיב נסיעתו לבין מעקה הבטון המפריד בין הדרך הסלולה לשדה. המשיב נסע בצורה פראית, ביצע פניות זיג זג, התנגש במשאית ובמעקה הבטון ונפתחו כריות האוויר של המונית. בהמשך סטה המשיב לכיוון השדה הסמוך ונסע עד אשר נבלמה המונית. השוטרים שהיו במחסום דלקו אחריו והמשיב נתפס.

ב"כ המלומדת של המשיב לא חלקה על כך שיש ראיות לכאורה וכן לא חלקו הצדדים על כך שיש עילת מעצר על כך שהמעשים המתוארים מהווים עילת מעצר. הצדדים חלוקים בשאלה האם יש לקבל בעניינו של המשיב תסקיר מעצר.

השאלה המתבקשת אפוא הינה האם ניתן להורות על שחרורו של העורר לחלופת מעצר. יש להבחין בין סמכותו של בית המשפט להורות על קבלת תסקיר מעצר לצורך בחינת האפשרות לשחרר הנאשם לחלופת מעצר, לבין הפעלת הסמכות:

"...אך סמכות לחוד והפעלתה לחוד. קודם להפעלתה כאמור, על בית המשפט להשתכנע, ולו לכאורה, כי העבירות בהן מואשם העורר, נסיבות ביצוען וכלל נסיבותיו האישיות של העורר מצדיקות הפעלתה של סמכות זו (בש"פ 1744/98 בשארה חנה סיידי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, ניתן ביום 19.3.1998)). בוודאי שלא נכון להורות על תסקיר כאשר המסוכנות, על פני הדברים, ברורה וזועקת ולמעשה, מייתרת כל בחינה נוספת כאמור" (בש"פ 3086/05 אבו הדובה נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, 14.4.05)). ראה גם בש"פ 860/08 חגי אזולאי , כב' השופטת ארבל מיום 6.2.08, פורסם בנבו.

לטעמי, אין המקרה הנוכחי נופל בגדר אותם מקרים שהמסוכנות בהם ברורה וזועקת. עד שאין לקבל בעניינו של המשיב תסקיר. מה עוד שמדובר בבחור צעיר שרק זה עתה מלאו לו 18 שנה ועברו הפלילי כולל רישום פלילי אחד ללא הרשעה מבית המשפט לנוער.

לפיכך ראיתי לקבל בעניינו של המשיב תסקיר מעצר אשר יבחן האם ניתן למצוא בעניינו של המשיב חלופה שיש בה כדי לאיין את מסוכנותו.

ב"כ המשיב תעמוד בקשר עם שירות המבחן ותציע חלופות הולמות.

נדחה להמשך דיון ליום 28.6.10 בשעה 10:00 .

המשיב יובא באמצעות שב"ס.

ניתנה והודעה היום כ"ה סיון תש"ע, 07/06/2010 במעמד הנוכחים.

אחיקם סטולר, שופט

הוקלד על ידי: רחלי עוז התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: