מדינת ישראל נ' צרפתי(עציר)

הכרעת דין

השופט גלעד נויטל, אב"ד:

בכתב האישום שהוגש נגד הנאשם, הכולל שלושה אישומים, מיוחסות לנאשם עבירות של ניסיון לרצח, החזקת נשק שלא כדין, הפרת הוראה חוקית ושתי עבירות של איומים.

1. אלה מעשי הנאשם עפ"י הנטען בכתב האישום:

אישום ראשון (מיוחסת בו לנאשם עבירה של איומים):

בתקופה הרלוונטית לכתב האישום, התגורר הנאשם בקומה השניה מול דירתו של שי פיכמן (להלן: המתלונן) בבנין ברח' ישראל גורי בתל אביב (להלן: הבנין). בתקופה המתוארת לעיל, התגלע סכסוך בין המתלונן לנאשם וזאת על רקע שיפוצים שביצע המתלונן בדירתו בבנין ואשר לא היו לרוחו של הנאשם. עובר ליום 19.5.11 החזיק הנאשם אקדח מסוג ברטה 0.22 מ"מ שלא כדין. ביום 19.5.11 בשעה 07:00 לערך, נפגש הנאשם עם המתלונן בבניין, כשהוא מצוייד באקדח. לאחר דין ודברים בין השניים, איים הנאשם על המתלונן בפגיעה שלא כדין בגופו, על ידי כך שהנאשם שלף אקדח מכיסו וחשף אותו בפני המתלונן, מתוך כוונה להפחיד את המתלונן.

אישום שני (מיוחסת בו לנאשם עבירה של איומים): במספר הזדמנויות, ובין היתר ביום 15.4.12 לערך, איים הנאשם על המתלונן בפגיעה שלא כדין בגופו באומרו לו: "אני אקח סכין ויפתח אותך מלמטה עד למעלה", בכוונה להפחידו.

אישום שלישי (מיוחסות בו לנאשם העבירות של ניסיון לרצח, החזקת נשק שלא כדין והפרת הוראה חוקית): בתחילת חודש מאי 2012 לערך, איים הנאשם לרצוח את המתלונן באומרו: "אני הולך לירות בו... הוא יקלל את היום שהוא נולד". ביום 31.5.12 הורה קצין המשטרה פקד שחר גאון לנאשם להימנע מיצירת קשר עם המתלונן, בכל דרך שהיא או להיפגש עימו למשך 30 יום. ביום 7.6.12 בשעה 08:00 לערך, החליט הנאשם לגרום למותו של המתלונן. לצורך כך, הצטייד הנאשם באקדח והמתין ליציאת המתלונן מדירתו בבנין. בסמוך לכך, עת יצא המתלונן מדירתו וירד בחדר המדרגות בבנין, התקרב הנאשם למתלונן, כיוון את האקדח לעבר גבו של המתלונן וירה בו יריה אחת ונמלט לדירתו. כתוצאה ממעשיו של הנאשם, חדר קליע מגבו של המתלונן לחזהו ובטנו וגרם לחור בסרעפת שמאלית עליונה, וחור על פני העקומה הגדולה של הקיבה והוא אושפז בבית חולים איכילוב לניתוח והחלמה. בסמוך לאחר מכן, בחיפוש שנערך בדירתו של הנאשם, נמצא אקדח מסוג ברטה 0.22 מ"מ ללא סימני זיהוי, כשהוא טעון ומוסלק בתוך חלון בדירה. כמו כן, נמצאו 26 כדורי תחמושת ושתי מחסניות. במעשיו כמתואר לעיל, הפר הנאשם הוראה חוקית, החזיק נשק ותחמושת שלא כדין וניסה שלא כדין לגרום למותו של המתלונן.

2. גירסת הנאשם: (התשובה - עמ' 3 לפר' שו' 17-21): הנאשם כופר מכל וכל האישומים. הוא לא איים כמתואר באישומים הראשון והשני (עמ' 89 לפר', שו' 15-17; עמ' 82 לפר', שו' 18-20), המתלונן הוא שאיים עליו (ת/6, שו' 10-13, 29). הנאשם לא ביצע את המיוחס לו באישום השלישי; לגבי הירי - הנאשם נמצא בדירתו בזמן הירי, וכשהגיעו השוטרים הוא יצא מהדירה, ואז הנאשם נעצר. הנאשם לא חלק על כך שהמתלונן נורה (עמ' 75 לפר', שו' 26), אלא טען שהוא לא זה שירה במתלונן, אין לו אקדח, הוא לא יודע על מה מדובר, המשטרה רוצה להלביש עליו תיק, הוא לא ראה את המתלונן, הוא קורבן (בהודעת הנאשם במשטרה מיום 7.6.12 - ת/7, שו' 4, 15-16, 25, 31, 46-49, 74 ואילך; ת/7א; ראו גם הודעת הנאשם במשטרה מיום 10.6.12 – ת/8, שו' 6, 27, 49, 68, 77, 87).

3. הכרעת הדין (בקליפת אגוז): לאחר ששמעתי וראיתי את עדי התביעה ואת הנאשם, קראתי את הפרוטוקול, את המסמכים ואת הסיכומים לאשמה, שמעתי וצפיתי בדיסקים ובתמונות, אני מציע לחבריי לקבוע שאשמת הנאשם בעבירות המיוחסות לו הוכחה מעבר לספק סביר ויש להרשיעו בהן.

4. עיקר הראיות הן: עדותו של המתלונן עת/1, שי פיכמן, במשטרה (נ/1) ובבית המשפט - הזהרתי עצמי שעדותו של המתלונן, לעצם הירי בו (אישום שלישי) ע"י הנאשם, היא עדות יחידה. בחנתי אפוא את עדותו של המתלונן שוב ושוב ובקפדנות, ומסקנתי היא שניתן חד משמעית לבסס עליה ממצאים במידת הוודאות הנדרשת במשפט פלילי, וכך אעשה. עדות המתלונן היתה מהימנה, כנה, עקבית במשטרה (נ/1) ובבית המשפט, ועיקרה לליבת האירועים, במהות, לא נסתרה כלל. לא זו אף זו אלא שגירסת המתלונן, בעיקר לגבי איומיו של הנאשם והירי בו ע"י הנאשם, חוזקה בראיות (עדים, מסמכים ומוצגים) הבאות: אקדח ברטה 0.22, שתי מחסניות לאקדח ובהן כדורים, כדורי אקדח כשאחד מהם בבית הבליעה של האקדח, וכל אלה נמצאו מוסלקים בשלושה מקומות שונים בביתו של הנאשם; עת/2 אליהו ביטון (המסמכים ת/4, ת/5); עת/2 שמעון יזדי (ועדותו במשטרה - נ/2, שהנאשם יירה במתלונן); העימות שבין הנאשם לעת/2 שמעון יזדי (ת/9, ת/9א, ת/10); עת/3 השוטרת ענת שהרבני; עת/4 השוטר טלעת גאנם, המזכר ת/13, התמונות ת/14; עת/5 השוטר גיא בן יצחק, המסמכים ת/15-ת/18 (ואימרת קורבן אלימות ששמע); עת/6 השוטר לירון לוי, דו"ח הפעולה ת/19 והתמונות ת/3; עת/7 מאיה פיכמן (אשת המתלונן) והודעותיה במשטרה (נ/3-נ/5; ואימרת קורבן אלימות ששמעה); עת/8 יוסף מזרחי, שהנאשם הוא גיסו, והודעתו במשטרה (ת/20); דו"חות המשטרה, מסמכים וחווה"ד ת/21-ת/27, ת/29-ת/32, ת/36; עת/9 השוטר שרון עזרא, התמונות ת/3, הדו"ח ת/37; עת/10 שירן נחמיאס, שכנתם של המתלונן והנאשם; עת/11 השוטר נידא דהאר; דו"ח הפעולה ת/39; עת/12 השוטר יצחק חזות, הדו"ח ת/40 על נספחיו לרבות תמונות, התמונה ת/41, התמונות ת/14; הדו"ח ת/42; אסופת מסמכים ת/46, הודעותיהם במשטרה של ינון מזור – ת/47, ענת בשן – ת/48, תמיר בשן – ת/49; דו"ח פעולה של השוטר יאיר וייצברגר - ת/52; דיסק ובו הקלטות של שיחות גם של הנאשם, עם מוקד 100 של המשטרה – ת/53, וחלק מדברי הנאשם בהודעותיו במשטרה (ת/6, ת/7, ת/8, הדיסקים ת/10) ובעדותו בביהמ"ש, כמפורט להלן.

5. ודוק: מול עדותו המהימנה של המתלונן והראיות המחזקות אותה כמפורט לעיל ולהלן, עומדת גירסתו המכחישה באופן גורף של הנאשם, שטוען שהכל המצאות, שקר, שהמשטרה תפרה לו תיק ושתלה את האקדח והכדורים בביתו, שהשוטרים משקרים, שהשכן קיבל כסף כדי להעיד נגדו, ושהשכנה רוצה להפליל אותו. אין בפי הנאשם כל גירסה עניינית, לגופן של הראיות שנגדו, לא כל שכן שאין בפיו גירסה מהימנה ומתקבלת על הדעת ולו בסוגייה מהותית אחת מול ראיות התביעה, ובעיקר לענין הנשק והתחמושת שנתפסו חבויים בביתו, העדויות שלפיהן הנאשם איים שוב ושוב על המתלונן לרבות איים שיהרוג אותו, ועדות המתלונן שהנאשם ירה בו. בד בבד עדותו של הנאשם היתה גם בלתי מהימנה ובלתי סבירה לגופה בסוגיות מהותיות כמפורט להלן בהכרעת הדין, לרבות גם מול ראיות פיזיות – מציאת אקדח ותחמושת מוסלקים בביתו, והקלטה שבה הוא נשמע מאיים.

6. בנוסף לאשמת הנאשם המוכחת מעבר לספק סביר בעדותו המהימנה של המתלונן ובעוד ראיות המחזקות אותה כאמור, הרי שמהראיות גם עולה אשמת הנאשם כמסקנה נסיבתית אחת ויחידה מהן, שהנאשם הוא זה שניסה לרצוח את המתלונן בכך שירה בו בגבו, וזאת לאחר שהנאשם איים עליו שוב ושוב לרבות נפנף באיום באקדחו מולו, איים שיהרגו, הפר הוראה חוקית והחזיק נשק שלא כדין. לפי הראיות והאמור להלן כל אפשרות אחרת היא היפותטית ובעלמא, וחסרת אחיזה בראיות.

בחינת הראיות, הצלבתן, והכרעה בדבר אשמתו של הנאשם בעבירות המיוחסות לו:

עת/1 שי פיכמן (להלן: המתלונן) העיד בעדותו הראשית על מעשיו של הנאשם (תמצית העיקר):

7. רקע: בן 41, יליד קיבוץ. עשה שנת שירות לפני צבא. שירת שירות צבאי ביחידה מובחרת, היה חובש קרבי, תמיד תרם ועזר. הוא נשוי, אב לשלושה ילדים בגילאים 12, 8 ו-2, וגר עם אשתו וילדיו בדירה שקנו לפני 3 שנים בדרום תל אביב. הוא עובד בהייטק. יש לו תואר ראשון כמהנדס, ומפרנס את משפחתו בכבוד. הוא עבר לדירה בחודש ינואר 2012. לאחר שקנו את הדירה, הם החלו לשפץ אותה, בעבודות נרחבות, שנעשו כחוק. בבנין יש 4 דירות, 2 בקומת קרקע, ו-2 בקומה ראשונה. בקומת הקרקע גרים אתי ומנחם נחמיאס ולידם ענת ותומר בשן. יש קיר משותף, יש שתי כניסות נפרדות משני הצדדים. הכניסות לקומה הראשונה היא דרך חדר מדרגות משותף מאחורי הבנין ושם גר הנאשם ולידו משפחת המתלונן. חדר המדרגות של המתלונן ושל הנאשם, הוא משותף. דלת דירת המתלונן היא מול דלת הנאשם (עמ' 6 לפר'). הנאשם מתגורר לבדו (עמ' 7 לפר').

עבירת האיומים נשוא אישום ראשון – המתלונן העיד (תמצית העיקר):

8. ביום 19.5.11 הקבלן של המתלונן, מיכאל, התקשר אליו ואמר לו שהנאשם עושה לו בעיות ולא נותן להם לעבוד. המתלונן הגיע לדירה. הנאשם קיבל את פניו עם חלוק, בחדר המדרגות, כשהוא צועק ומקלל. אחרי כמה שניות הנאשם הוציא אקדח מהכיס הימני של החלוק שלו, נפנף אותו מול המתלונן ואיים, צעק: "אני לא פרייר, אתם חושבים שאני פרייאר אבל אני לא פרייאר" (ראו גם בדו"ח הפעולה של השוטר שלום מעין מיום 19.5.11 – ת/1). המתלונן ברח, התקשר למשטרה, וזו הגיעה למקום (עמ' 7 לפר', שו' 3-17). המשטרה לא מצאה אקדח. הנאשם נלקח לבית חולים. האקדח נראה כמו ברטה 0.22 ישן, שחוק, ההשחמה לא הייתה על כל האקדח, האקדח נראה אמיתי (עמ' 7 לפר', שו' 20-24). המתלונן סיפר: הוא משער שהרעש מהשיפוץ הפריע לנאשם. המתלונן עשה כל שיכול היה להקל ולתקן כל נזק, ואף הזמין את הנאשם לארוחה (עמ' 7-8 לפר'). השוטר ישראל סיאנוב, מהשיטור הקהילתי, ניסה לתווך בינו לבין הנאשם, וניסה להביא ליחסי שכנות טובה (ראו: בקשה לטיפול קהילתי מיום 22.5.11 – ת/2; עמ' 8 לפר', ש' 14-29). גם בחקירתו הנגדית המתלונן אישר, ושב ואישר, את אירוע האיומים דלעיל (עמ' 22 לפר', שו' 29-30; עמ' 23 לפר', ש' 11-12; ע' 24 לפר',ש' 3-5), לרבות אישור עדותו במשטרה בהקשר זה (ע' 24 לפר', ש' 13-19; ראו גם בעדותה במשטרה מיום 8.6.12 של מאיה, אשתו של המתלונן – נ/5, עמ' 2, שו' 13-14, 23-26, ובעדותו במשטרה של ינון מזור – בן זוג של מתן, אחותה של אשת המתלונן - ת/47, עמ' 2, שו' 2-4).

9. המתלונן העיד על המשך התנהגותו המאיימת של הנאשם: היתה שיחת טלפון באמצע הלילה כמה חודשים אחרי. הנאשם צעק וקילל. המתלונן הרגיש מותקף. הנאשם איים לשבור לו את הבית, להיכנס פנימה להרוס לו את הדברים, ולשבור. המתלונן התקשר למשטרה (עמ' 9 לפר', שו' 1-8). ההגנה טענה: עצם העובדה שהמתלונן לא פנה למשטרה בחלק מהמקרים מעידה שהוא לא הרגיש מאויים מהנאשם (עמ' 4 בסע' ב' לסיכומיה). ואולם המתלונן הסביר בעדותו כי הוא לא הגיש תלונה כי היו המון אירועים, ונוכח אוזלת היד של המשטרה הוא התייאש מלהגיש תלונה. הסברו של המתלונן נשמע ונראה אמין והוא אף סביר. התלונה הבאה שהוא הגיש היתה רק כשהנאשם החל לעבור למעשים בפועל ולא רק איומים (עמ' 9 לפר', שו' 15-21). המתלונן גם הודיע למשטרה ביום 9.6.11 בשעה 23:26, שקיבל איום בטלפון מהנאשם – הנאשם איים שישבור לו את קירות הבית וייכנס לבית וישבור לו חפצים (דו"ח הפעולה - ת/30, ת/46; עמ' 59 לפר'), ובחלוף כשעה וחצי – ביום 10.6.11 בשעה 00:58, הנאשם הודיע למשטרה ומאיים שאם לא מגיעה ניידת הוא לוקח גז, מדליק אותו מאיים להתאבד (דו"ח הפעולה – ת/31; עמ' 59 לפר'). עת/8 יוסף מזרחי (שהנאשם הוא גיסו – עמ' 54 לפר', שו' 24) חיזק את גירסת המתלונן בהעידו: שי (המתלונן – ג'נ') אמר לו שהנאשם איים עליו עם אקדח. הוא אמר לשי שהנאשם הוא "אדם בעייתי..." (עמ' 56 לפר', שו' 23; ת/20, עמ' 1). יוסף מזרחי גם אישר בעדותו במשטרה, שהנאשם מאוד שונא את המתלונן (ת/20, עמ' 3).

ההגנה טענה: אדם שמאויים כמו המתלונן ע"י הנאשם, לא מזמין את המאיים לארוחת ערב (עמ' 4, בסע' ב' ובעמ' 7 לסיכומיה). ואולם, דינה של הטענה להידחות: המתלונן הסביר בעדותו שהוא ניסה להיות נחמד אל הנאשם, האמין שניתן להגיע ליחסי שכנות טובה עימו וכך הוא הזמין אותו לארוחת ערב (עמ' 7 לפר', שו' 29 עד עמ' 8 לפר', שו' 3; עמ' 11 לפר', שו' 3-4; ראו גם בעדותה של אשת המתלונן, מאיה – עמ' 50 לפר', שו' 21-22). עפ"י ניסיון החיים השיפוטי, זהו הסבר סביר ומתקבל על הדעת ביחסי שכנות.