מדינת ישראל נ' צרינצב

החלטה

התשובות שניתנו על ידי ב"כ המבקשת, אין לסנגור זכות לבירור כל אחת מפעולות החקירה המבוקשות המפורטות במזכר, כאשר אחת מהן לפחות – ראוי שלא תוודא בשלב זה.

ניתנה והודעה היום כ"ו תמוז תש"ע, 08/07/2010 במעמד הנוכחים.

אלון רום, שופט

החלטה

1.לפני בקשה ראשונה להארכת מעצרו של החשוד עפ"י הקבוע בסעיף 13 לחוק סדר הדין הפלילי [סמכויות אכיפה – מעצרים] תשנ"ו – 1996 [להלן: "החוק"].

2.החשוד נעצר לראשונה ביום 07.07.2010 בשעה 19:25.

3.בדיון שהתקיים במעמד נציג המבקשת, החשוד ובא-כוחו, חזר נציג המבקשת על האמור בבקשה וביקש את הארכת מעצרו של החשוד למשך 4 ימים.

4.על פי הנטען בבקשה, מיוחס לחשוד חשד בדבר ביצוע עבירות של תקיפת שוטר והפרעת שוטר במילוי תפקידו, נהיגה תחת השפעת אלכוהול , בכך שבשעת האירוע, מתנדב משמר אזרחי הבחין בחשוד ואשתו ששתו אלכוהול ונכנסו לרכב, תוך שהם הולכים ומתנדנדים. החשוד נהג ברכב לאחור, שוטר פנה לנהג ועיכב אותו כחשוד בגין נהיגה בשכרות, הנהג סירב, השתולל, כאשר הודיעו לו על מעצרו הוא הפיל שוטר לרצפה, קילל, ירק, שוטרים נוספים הצליחו תוך שימוש בגז פלפל להכניס אותו לניידת. בניידת המשיך להשתולל ונשך ביד שוטר אשר קיבל טיפול בבית החולים.

כן נטען בבקשה לעילת מעצר של מסוכנות, שיבוש והתחמקות מהליכי חקירה.

5.טרם הדיון הוצג לפני חומר חקירה עליו מתבססת הבקשה, ובו תימוכין נטען לחשד המועלה כלפי החשוד.

6.לאחר שבחנתי את הבקשה ובכלל זה את חומר החקירה, מצאתי קיומו של חשד סביר לפיו החשוד עבר את העבירות המיוחסות לו בבקשה. יחד עם זאת, עולה כי בתחילתו של האירוע החשוד התנהג כמצופה ממנו, הגם שעולה כי החשד שנהג ברכב בעת היותו שיכור נחזה כנכון, הרי שבשעה שפנה אליו השוטר, עד השלב בו נאזק באזיקים, לא הייתה כל התנגדות. החל מהשלב בו נאזק באזיקים לא מצאתי הסבר ממשי לכך כי היה צורך להשתמש בגז הפלפל ולהתיזו נגד המשיב, כאשר מדובר באדם שיכור, וככל הנראה לא ברמה נמוכה של שכרות, כאשר עולה כי החשוד מעד ונפל לרצפה, אינני משוכנע שהשימוש בגז פלפל היה מחויב המציאות וייתכן שהביא להסלמה מיותרת של האירוע.

יחד עם זאת, אין כל ספק כי החשוד בשכרותו ובהתנהגותו טרם תרומה מכרעת להסלמת האירוע, שכן לא שיתף פעולה עם השוטרים, הרים את טון דיבורו, בניידת לאחר שנעצר השתולל ואף נשך את השוטר בידו – פעולה המהווה תקיפת שוטר שהינה חמורה.

למרות שיתכן שפעולת השוטר – ריסוס לעבר העצור הייתה נמהרת, וייתכן אף לא מחויבת המציאות, הרי שהתנהלות החשוד (מפנה להודעה בשורה 23 – 24 " ישר אחזתי בגז וריססתי לעבר החשוד למנוע התפתחות אלימה..."), הרי שכאמור התנהגותו האלימה של החשוד בשעה שהתנגד להנחיות השוטרים להתלוות אליהם, וגם לאחר שנאזק, ובניידת משטרה הם שהביאו להסלמה מיותרת של האירוע.

שאלה נוספת שעולה בתיק זה הינה באשר לתפיסת מכשיר הטלפון של החשוד, אשר לכאורה צולמו על ידי החשוד ועל ידי ראייתו ובאופן טבעי הינן רכושו של החשוד וייתכן להשקיף עליהן כראיות הגנה, באירוע שכזה אשאיר ב"צריך עיון" את ההכרעה אם אין להורות על החזרה לאלתר של הפלאפון לבעליו החוקיים, שכן לא הוגשה עתירה כזו על ידי הסנגור.

יצוין כי כאשר חשוד, לו זכויות על פי דין, מתעד אירוע שלהשקפתו בו הותקף על ידי השוטרים, אין להוציא מכלל אפשרות כי נטילת הראיות על ידי המבקשת ושימוש בהן כנגד החשוד, יש בה פגיעה מסוימת בזכויותיו. ואולם, כל מקרה לגופו ולא אדון בסוגיה זו מעבר לכך בשלב זה.

פעולות החקירה הנדרשות יכולות להתבצע גם פרק זמן קצר יותר, ובשלב זה, נוכח העובדה כי מדובר בחשוד נעדר כל עבר פלילי, כאשר האירוע ארע בעת שהחשוד בגילופין והוא התפקח בינתיים מהשפעת האלכוהול, נראה כי ניתן לצמצם את ימי החקירה באופן משמעותי.

בשלב זה אני מורה על הארכת המעצר עד למחר – 08.07.2010 שעה 12:00.

7.כמו כן, התרשמתי כי מתקיימת כנגד החשוד עילת מעצר בדמות יסוד סביר לחשש כי שחרורו יכול ויביא לשיבוש הליכי חקירה, וכן נוכח קיומו של יסוד סביר לחשש כי שחרורו יכול ויביא לסיכון בטחונו של אדם או לסיכון בטחונו של הציבור.

8.נוכח המסוכנות הנחזית, אינני מעדיף בשלב זה שחרור בערובה על פני מעצר.

9.כמו כן, אני סמוך ובטוח כי הקצין הממונה על החקירה יפעיל את שיקול דעתו בהתאם להוראות סעיף 20 לחוק, על מנת להביא לשחרורו של החשוד בערובה, היה ותסתיים החקירה טרם מועד זה .