מדינת ישראל נ' צרור(עציר)

גזר דין

הנאשמת הורשעה, עפ"י הודאתה, בעבירות אלימות ורכוש, אליבא לעובדות שני כתבי האישום המתוקנים לקולא, בתיקים המצורפים.

ביום 28.8.11, בשעות הצהרים, הגיעה לדירת המתלונן, יליד 44, המתגורר בדיור מוגן בכפר יונה. בין השניים הכרות קודמת על רקע בקשותיה לכסף עקב מצוקה כלכלית. אותו יום, משהלך להכין לה כוס תה, לבקשתה, גנבה 558 ₪, סיגריות וטלפון נייד.

כעבור פחות מחודש, ביום 19.9.11, בשעות הבוקר, דפקה על דלת קשישה, חולת אלצהיימר, במוסרה למטפלת שהינה עו"ס המעוניינת לשוחח עם הקשישה ביחידות. כשנותרה בגפה עמה גנבה מארנקה 400 ₪.

כעבור כשלושה שבועות, ביום 10.10.11, בשעות הערב, דפקה על דלת ביתה של מתלוננת נוספת, כבת 72. הפעם הזדהתה כמתנדבת המוסד לביטוח לאומי, גנבה ארנק המכיל כרטיסי אשראי, ת"ז, מסמכים אישיים ו - 300 ₪ במזומן.

בהקשר אחר, עפ"י הרצף הכרונולוגי, ביום 5.11.11, בשעות הערב, תקפה את שותפו לדירה של בן זוגה באותם הימים, בכך שדחפה אותו והכתה בראשו. כן איימה שיפגעו בו.

כעבור כשבוע, ביום 14.11.11, על רקע ויכוח עם בן הזוג נטלה סכין ואיימה שאם ימשיך להיות בקשר עם חברתה היא מעדיפה למות. לאחר שהשליכה את הסכין נטלה אותה בשנית איימה שיהיה רק שלה, השליכה שוב, דחפה אותו והכתה באגרופים בבטנו.

מעלליה בתחום עבירות הרכוש המשיכו כעבור כחודש. ביום 14.12.11, בשעות אחה"צ, התייצגה בפני מתלוננת אחרת כמתנדבת המל"ל, אשר נשלחה ע"י אחותה. עת חיבקה אותה גנבה מתיקה ארנק שהכיל מסמכים, 240 ₪, ת"ז, כרטיסים שונים לרבות תעודת "ניצול שואה".

כחודשיים עובר ליום 20.12.11, בשעות הצהרים, הגיעה לדיור מוגן, דפקה על דלת מתלוננת כבת 88, הזדהתה כעו"ס ונכנסה לבית. בזמן ששוחחה עמה הגיעו למקום שתי עובדות סוציאליות מאגף הרווחה, אשר הזעיקו את איש הבטחון. בגין עבירות אלו הורשעה בהתפרצות לבית מגורים ובאישומים הקודמים הורשעה גם בגניבה.

לא בכדי פורטו מעלליה משך תקופה של כ - 4 חודשים, מאוגוסט עד דצמבר 2011. בתקופה זו, ביום 11.10.11 נעצרה עד יום 14.10.11 בגין עבירות הרכוש. כעבור כחודש, ביום 14.11.11, בעקבות עבירות האלימות, נעצרה עד יום 28.11.11. לאחר שחרורה שבה לסורה והמשיכה בביצוע עבירות הרכוש. חומרה יתרה בעובדה שביום 14.12.11, מועד בו התנהל דיון בעניינה בתיק המ"ת, במסגרתו טענה ששרות המבחן ורשויות הרווחה לא רוצים לעזור לה, ביצעה אחד מהאישומים.

במעשיה הפגינה זלזול בוטה בחוק, ברשויות האמונות על אכיפתו ובביהמ"ש, אשר עשה את המירב על מנת לסייע לה, תוך הפניית הפרוט' בעניינה לשירותי הרווחה.

שרות המבחן סקר את נסיבותיה האישיות והמשפחתיות. ילידת 1992, בת 20, רווקה אשר התגוררה טרם מעצרה עם בן הזוג בדירה שכורה ועבדה בעבודות מזדמנות. בת יחידה להוריה שהתגרשו בהיותה תינוקת. נסיבות גדילתה והחוויות הטראומטיות שחוותה פורטו אף הם בתסקיר ובמכתבה לביהמ"ש. חרף קשייה סיימה 12 שנות לימוד, גוייסה ושוחררה כעבור זמן קצר. התנהגותה והרגליה פורטו. בפני שרות המבחן מסרה את הסברה ואת הרקע לביצוע העבירות.

כיום, לדבריה, עברה גמילה פיזית מאלכוהול ונוטלת חלק בהליכי טיפול בין כתלי הכלא, אותם מעוניינת להמשיך עם שחרורה. לאחר שצויינה ההתרשמות ממנה העריך שרות המבחן כי ההליך הטיפולי במסגרת המאסר תואם את יכולותיה וצרכיה. הומלץ לאחר שחרורה על השתלבות במסגרת הרשות לשיקום האסיר.

ב"כ המאשימה עמדה על חומרת עבירות האלימות, בפרט משנטלה סכין לידיה בשתי הזדמנויות. עמדה על הפגיעה באוכלוסיה חלשה, מבוגרת, חולה, תוך ניצול ציני של מצבם, כניסה, בתחבולה, לביתם, באמתלות שונות, וגניבת רכושם. עמדה על ניצול התמימות, על ההשפלה, על הפגיעה בפרטיות ובתחושת הבטחון. ציינה בעיה ארוכת שנים של שימוש לרעה באלכוהול והעדר המלצה טיפולית. משכך, עתרה למאסר ממושך בפועל ועל תנאי, לקנס ולפיצוי תוך הפניה לפסיקה במקרים דומים.

באת כוחה התמקדה בגילה הצעיר ובמסכת החיים הקשה, מגיל צעיר. על גדילה ללא גורמי תמיכה, בבית מאוד בעייתי. הבהירה כי ביצעה את עבירות האלימות נוכח תחושת בגידה ופגיעה, משקיים בן זוגה מערכת יחסים עם חברתה הטובה. עמדה על לקיחת אחריות בהזדמנות הראשונה, על חרטה וחסכון בהעדת הקשישים. הבהירה כי ביצעה את המיוחס בחפשה "בית חם" ועל מנת לכלכל את עצמה.

בהתייחס לפסיקה, ביקשה לאבחן בכך שעברה את העבירות בגפה. עמדה על קשייה במעצר, ללא סיוע כלכלי או ביקורים. הפנתה להליכי הטיפול בהם השתלבה לרבות בעבודה. בהעדר עבר ונוכח אותם הליכים, אותם בכוונתה להמשיך לאחר שחרורה, עתרה שלא למצות עמה את מלוא חומרת הדין.

הנאשמת הביעה חרטה בכתב ובע"פ והבטיחה שמעשיה לא ישנו. טענה להשתלטות היצר הרע ופרטה את נסיבות חייה הקשות ואת הרקע להתמכרות לאלכוהול, כגורם מרגיע.

בת"פ (נת') 3229/08 מ"י נ מרינה שיכמן צוטטו דברים מגז"ד אחר, בנסיבות דומות, היפים גם לענייננו.

"ביהמ"ש מצווה להגן על קורבנותיהם הקשישים והנכים אשר כוחם אינו עומד להם להגן על עצמם ותבונתם אינה מגעת לכדי אפשרות כי ירומו, ינוצלו ויעשקו על ידי מי אשר התייצגו בכזב כעוזרם ומושיעם. הנאשמת וחברותיה גילו בהתנהגותן חוסר עכבות מוסריות בנצלן את כוחן כצעירות ואת יתרונן כחבורה לפגוע במי אשר ממילא תש כוחו ופגיעתו רבה".

ערה אני, לקולא, לנסיבות חייה הקשות, להודיה, לחרטה, לחסכון המשמעותי בהעדת העדים, לעברה הנקי ולעובדה שזה לה מאסרה הראשון. עם זאת, משלא גילתה חמלה, כבוד, הערכה ורחמים כלפי קורבנותיה, חלקם קשישים, לצד עבירות האלימות, הכוללות החזקת סכין, והנני דנה לעונשים הבאים: