מדינת ישראל נ' צקול

החלטה

כנגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של איומים כלפי שוטר.

יחד עם כתב האישום הוגשה בקשה למעצרו עד תום ההליכים ובצידה הסכמה של התביעה לשחרורו של המשיב בחלופה בדמות של מעצר בית מלא לצד ערבויות כספיות.

ב"כ המשיב אינו חולק על קיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר אך מבקש להעיר בפני בית המשפט פאן אחר של השתלשלות האירועים שמאיר את נסיבות כתב האישום באור אחר מזה המצויר בכתב האישום ובבקשה.

בענין זה טוען ב"כ המשיב כי המשיב היה מעורב באירוע תאונת דרכים בו טיפל השוטר המתלונן כשבמהלכו חווה המשיב השפלה חמורה, נקיטת אלימות והתנהגות פוגעת, פולשנית וקשה מצד המתלונן.

ב"כ המשיב טוען כי הגם שיש לראות בחומרה את האיומים שהשמיע המשיב עדיין לא ניתן להתעלם מהרקע לאירוע ויש להתייחס לפרץ הזעם בפרופורציה המתאימה על רקע אותו אירוע מקדים.

באולם בית המשפט נכח המשיב כמובן אשר ביקש למסור את דבריו לבית המשפט. המשיב תיאר לבית המשפט את האירוע המקדים בו חווה כאמור השפלה ויחס מזלזל ופוגעני מצד השוטר, מה שהביא בסופו של יום לאותה התפרצות המתוארת בכתב האישום. לצד זאת הביע המשיב חרטה כנה וזעזוע על מעשיו והוסיף ואמר כי כשהושמעה לו הקלטת בתחנת המשטרה בה נשמע מאיים אתה איומים הזדעזע כולו ואמר באופן מיידי כי הוא מתחרט ומצטער. המשיב אף הוסיף ואמר כי מבין ויודע שיצטרך לשלם עונש על מעשיו אך אין כל טעם להותירו במעצר בית.

המשיב מסר כי הוא לומד לתואר ראשון באוניברסיטת בר אילן במסלול כלכלה ומינהל עסקים ועובד בשוק ובבית קפה על מנת לפרנס את עצמו ולממן את לימודיו לצד מילגה שקיבל לצורך לימודיו.

ב"כ המבקשת מתנגד להקלה בתנאי השחרור ועותר להותרת התנאים על כנם עד תום ההליכים. מבקש שבית המשפט יערוך אבחנה בין האירוע המקדים לבין האיומים אותם השמיע המשיב ומפנה את בית המשפט לחובתו הברורה להגן על שלומם ובטחונם של עובדי ציבור בכלל ושוטרים בפרט.

לאחר ששמעתי את טיעוני ב"כ הצדדים והתרשמתי מהמשיב עצמו ומבלי שאני מחווה דעה בשום צורה ואופן בנוגע לפרטי האירוע המקדים (אשר אין ספק כי יבוררו עד תום במהלך שמיעת הראיות וכמובן באמצעות המחלקה לחקירות שוטרים אליה הגיש המשיב תלונה בענין זה) באתי לכלל מסקנה כי חמורות ככל שיהיו עובדות כתב האישום עדיין אין בהן כדי ללמד על התנהלותו של המשיב דרך כלל ועל אופיו האלים ויש לראות באירוע המצער כמעידה חד פעמית על רקע תחושות חוסר אונים ופגיעה קשה שחווה המשיב.

ייאמר מיד כי בית המשפט אינו מקל ראש בשום צורה ואופן באיומים החמורים והבוטים ובפגיעה הקשה בשוטר. גם אם למשיב היו טענות מטענות שונות כלפי התנהגותו של השוטר היה דרך ומקום לבררן כפי שאכן עשה המשיב שעה שהגיש תלונה למחש ועל המשיב היה לשלוט בעצמו ולא להשמיע אמירות כה חמורות כנגד השוטר.

יחד עם זאת סבורני כי בעת הזו המשיב מבין היטב את החומרה שבמעשיו, מביע חרטה וזעזוע עמוק על דרך התנהלותו והתרשמתי כי מדובר בחרטה כנה ואמיתית.

איני רואה כל תכלית בעת הזו בהגבלת חירותו של המשיב וסבורני כי ההליך המשפטי לכשעצמו די בו בעת הזו על מנת להרתיע את המשיב ולהבהיר לו חומרת מעשיו באופן שימנע ממנו לשוב ולהתנהל בדרך דומה.

סבורני כי יש לאפשר למשיב אשר מנהל אורח חיים תקין ונורמטיבי כדבר שבשגרה להתמיד בלימודיו ובעבודתו, לפרנס את עצמו ולהותיר את המקרה נשוא כתב האישום כאפיזודה חריגה וחד פעמית באורחות חייו.

אשר על כן ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הצריכים לענין אני מורה על ביטול ההגבלות על חירותו של המשיב, קרי ביטול מעצר הבית.

נאסר על המשיב ליצור קשר כלשהו בין במישרין ובין בעקיפין עם המתלונן .

בית המשפט מבהיר למשיב כי הדרך היחידה לבירור תלונתו כנגד השוטר הינה באמצעים חוקיים.

כל הערבויות שנחתמו בעניינו של המשיב ימשיכו לעמוד בעינם עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים כנגדו.

ניתנה והודעה היום י"ג סיון תשע"א, 15/06/2011 במעמד הנוכחים.

שרית זמיר, שופטת