מדינת ישראל נ' צנה(אסיר)

גזר דין

1.הנאשם הורשע, כהודייתו, בעבירות של פציעה, לפי סעיף 334 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "החוק"); איומים, לפי סעיף 192 לחוק ותקיפה הגורמת חבלה ממשית, לפי סעיף 380 לחוק.

2.הנאשם יליד 1989 ואין בעברו רישום פלילי.

3.מעובדות כתבי האישום המתוקנים שצורפו לכדי דיון מאוחד, עולה כי ביום 1/8/10, בכניסה לתחנה המרכזית בעיר תל-אביב, בהיותו בגילופין ולבוש במדי צה"ל ובחברת שניים נוספים בתור לבידוק הביטחוני - תקף הנאשם את המתלונן במכות אגרוף בראשו ובפניו, נשך אותו בידו וגרם לו לפצע מדמם במרפק ידו ולסימני נשיכה.

כשבועיים עובר ליום 3/9/11, בגן בעיר ראשון לציון, התגלע ויכוח בין הנאשם לבין מתלונן אחר, במהלכו הכו השניים אחד את השני בידיהם. הנאשם נטל לידיו בקבוק זכוכית, שברו ובאמצעותו פצע את המתלונן בידיו. כתוצאה ממעשי הנאשם, נגרמו למתלונן שריטות עמוקות מעל מרפק ידו.

4.תסקיר שירות המבחן שהוגש בעניינו של הנאשם לא בא בהמלצה עונשית, למעט המלצה כי ישולב במסגרת מאסרו בתכנית טיפולית מתאימה. נסקר רקע חייו של הנאשם ולא ארחיב בנושא זה מחמת צנעת הפרט. אך אציין כי הנאשם עלה ארצה בשנת 2003 והינו חייל בשירות סדיר מאז חודש מאי 2010. אביו של הנאשם שם קץ לחייו בזמן שהייתו של הנאשם במעצר בגין האישום האחרון בזמן.

שירות המבחן ציין כי ניכר שהנאשם אוחז בדימוי עצמי נמוך, אך שירותו הצבאי מהווה בעבורו גורם חיזוק משמעותי כמסגרת שייכות חברתית, נורמטיבית וחיובית. הנאשם הביע בפני שירות המבחן רצון ומוטיבציה לחזור לשרת בצבא. שירות המבחן קיים שיחה טלפונית עם מפקדו של הנאשם, אשר תיאר את הנאשם כחייל ממושמע וחיובי וביטא שביעות רצון מתפקודו.

בפני שירות המבחן הביע הנאשם צער וחרטה בגין מעשיו, תיאר כי במהלך המריבה נשוא האישום המאוחר בזמן, הותקף על ידי המתלונן ובתגובה פצע אותו. כשבועיים לאחר מכן, פצע המתלונן את הנאשם בפניו ובשל כך נעצר.

הנאשם שלל תחושת כעס ונקם במתלונן והביע רצון לשנות את אורח חייו, בסיוע גורמי טיפול. הנאשם הסביר את התנהגותו האלימה על רקע צריכת אלכוהול.

מדו"ח עו"ס בבית מעצר "הדרים", בו שוהה הנאשם, עולה כי כיום הוא מצוי באגף נקי מסמים, במסגרת תעסוקתית, בקורס מטעם משרד החינוך ובקשר עם העו"ס סביב צרכיו הקונקרטיים. הנאשם מבטא הכרה ראשונית באשר לקשייו וכן מוטיבציה להיעזר בהליך טיפולי.

הובהר כיצד על רקע חייו הקשה של הנאשם ודימויו העצמי, קשריו החברתיים השוליים וצריכת אלכוהול, היוו מסגרת שייכות והתמודדות ולהערכת שירות המבחן, בכך נמצא המסד לביצוע עבירות האלימות מטעמו.

שירות המבחן התרשם כי מעצרו של הנאשם והמשבר האישי שפקד אותו מחמת פטירת אביו, הפגישו אותו עם חומרת מעשיו ועם הצורך לערוך שינוי בחייו.

נוכח שהתנהגותו האלימה של הנאשם גברה על התנהלותו המתפקדת כפי שמצאה ביטוייה במסגרת שירותו הצבאי, ומשום שהביע הכרה ומוטיבציה ראשוניים באשר לקשייו – לא מצא שירות המבחן להציע תוכנית טיפולית בעבור הנאשם מחוץ לכתלי בית המאסר.

5.כעד לעונש נשמע אחיו של הנאשם, מר מספנט צ'נה, אשר ציין כי הנאשם תפקד באופן נורמטיבי עד שחבר לחברים "לא טובים". העד הוסיף כיצד אביו החולה שם קץ לחייו לאחר מעצר הנאשם וכן כי מצבה הבריאותי של אימו אינו שפיר. העד הפנה לגישתו לפיה די במעצרו של הנאשם ובבקשת המשפחה שיחזור לחיקה מאחר ומתקשה בלעדיו (ר' פרו' עמ' 11 שו' 15-21).

6.ב"כ המאשימה עתרה להשית על הנאשם עונשים בדמות מאסר ממושך בפועל מאסר על תנאי וקנס.

ב"כ המאשימה הדגישה את חומרת מעשי הנאשם על התמשכות האלימות מטעמו והתפתחותה לפציעת המתלונן באמצעות שבר בקבוק. הודגשו חבלות המתלונן וכן מהלכו של מתלונן זה "כאקט של נקמה" (ר' פרו' עמ' 12 שו' 31) כנגד הנאשם וכדי גרימת "חתך" בפנוי של הנאשם באמצעות שבר בקבוק שהותיר בפניו צלקת.

ב"כ המאשימה הפנתה להלכה הפסוקה הרווחת שהדגישה את הצורך להילחם מלחמת חורמה כנגד מי שבוחר להשתמש באלימות לצורך פתרון סכסוכים ועל אחת כמה וכמה כך שעה שעסקינן במי שנוהג באלימות תוך שימוש בנשק קר כשבר בקבוק.

נטען כי ידו של הנאשם הייתה "קלה על ההדק" והודגש כיצד ביצע את מעשיו עת היה תחת השפעת אלכוהול.

בין היתר, הפנתה ב"כ המאשימה לע"פ מח-ת"א 70115/08 – מ"י נ' נוריאל, ניתן ביום 2.7.08, העוסק בנסיבות דומות לאלו החלות בעניינו של הנאשם. הערכאה הדיונית גזרה על הנאשם, בין היתר, 10 חודשי מאסר בפועל, אך ערכאת הערעור החמירה התייחסותה לנאשם והרחיבה את משך המאסר ל- 20 חודשים תוך הבהרה כי: "אין לך בית משפט במדינת ישראל שלא הביע את הצורך במלחמה עקבית וחסרת פשרות בנגע האלימות".

7.ב"כ הנאשם עתרה להסתפקות בימי מעצרו של הנאשם. הודגשו נסיבות המעשים תוך הפנייה כי ויכוח ספונטני יצא מכלל שליטה ומצב הדברים הסלים.