מדינת ישראל נ' צלאח(עציר)

הכרעת דין

על יסוד הודייתו של הנאשם בעובדות כתב האישום אני מרשיע אותו בעבירות של כניסה לישראל שלא כדין, לפי סעיף 12 לחוק הכניסה לישראל, תשי"ב – 1952.

ניתנה והודעה היום כ"ה סיון תש"ע, 07/06/2010 במעמד הנוכחים.

אברהם הימן, סגן נשיא

גזר דין

כפי שפרש לפני ב"כ הנאשם, עומדת לפנינו למעשה שאלה משפטית כבדת משקל והיא בתחום הענישה הפלילית. השאלה העומדת לפני היא מהי תכלית הענישה במקרה זה שלפני, ואדגיש במקרהו של הנאשם.

הנאשם שלפני הודה והורשע בעבירה של כניסה לישראל שלא כחוק, על פי חוק הכניסה לישראל, והוא עבר עבירה זו בהיותו תושב בית לחם, דהיינו "תושב השטחים".

עיון בהרשעותיו הקודמות של הנאשם, מגלה כי הנאשם נדון בעברו שש פעמים. בשש הפעמים הללו נדון למאסרים מותנים ולמאסרים "בפועל", וכל עבירותיו הן על חוק הכניסה לישראל. יתרה מזו, בהרשעתו האחרונה על פי גזר הדין שגזרתי על הנאשם, הופעלו שני מאסרים מותנים שעומדים ותלויים היו נגדו, ועל פי הסדר הטיעון הוקל עם הנאשם, באופן שהמאסרים המותנים והמאסר בפועל שהושת עליו היו בחופף.

למותר לציין, שנגד הנאשם תלוי ועומד מאסר מותנה למשך חמישה חודשים.

טוען הסנגור כי ברקע העבירות שעובר הנאשם עומדת השאלה הפוליטית, והיא זו הנמצאת במרכז מערכת היחסים שבין מדינת ישראל לבין הרשות הפלשתינאית או מה שמכונה בפינו "הגוף המנהל את השטחים".

צודק ב"כ הנאשם. אין בית המשפט נכנס לשאלה הפוליטית, אין השאלה מעניינו.

כמו כן, אני מקבל הטענה שהנאשם עובר העבירות של כניסה לישראל לא משום טעמים של פגיעה בביטחון המדינה, אלא מהטעם הפשוט של פרנסה.

על כן, עולה על כל כובד משקלה, השאלה מהי תכלית הענישה.

אינני מקבל התיזה לפיה אין בכח המערכת המשפטית כדי לתת מענה נכון וראוי בדרך של ענישה פלילית במקרה שלפנינו.

אינני מוכן לקבל התיזה שבמקרה זה יש להרים ידיים בבחינת מערכת משפטית חסרת תכלית.

הענישה הפלילית בעינה נותרה גם במקרהו של הנאשם. הענישה הפלילית בעינה נותרה כלפי אדם המפר חוק, ואין להתעלם מהפרת החוק.

אין להתעלם מהפרת החוק גם אם ברקע עומדת מצוקה כלכלית הדוחפת אדם לעבור עבירה של כניסה לישראל לצורך עבודה. שכן, אם נבוא ונאמר שעל המערכת המשפטית להכנע באופן שגזרי הדין יתעלמו ממעשיו של הנאשם ויתעלמו מכך שהנאשם למעשה חוזר ועובר את אותה עבירה מתוך תודעה שלא יוחמר עימו, אינני מוכן לקבל הדעה שאין למערכת המשפטית תפקיד במקרה הנדון.

תכלית הענישה במקרה זה היא בבחינת ההרתעה. יש להרתיע אדם מפני עבירות פליליות והעבירות שעובר הנאשם הן עבירות פליליות, ועל כך נדמה כי אין חולק.

אין גם לשכוח שהרציונאל בענישה שבמקרים אלה הינו בעיקרו ובסופו של דבר רציונאל בטחוני. אין זה סוד והדבר ידוע שגם בימים אלו קיים סיכון בטחוני מצד גורמים מסויימים המצויים בשטחים. וכפי שנאמר במספר רב של פסקי דין, ההחמרה בענישה היא משום שכוחות הבטחון אין בידם כדין לאבחן בין מי שנכנס לישראל לצורך פרנסה ומי שנכנס לישראל לצורך פעולה עויינת נגד אזרחיה. משום כך, מצווים אנו כפי שהיינו בעבר להחמיר בענישה ולהרתיע מפני כניסה לישראל שלא כחוק, בנסיבות של כניסת "תושבי שטחים" לישראל.

על כן, אלה העונשים שאני משית על הנאשם, והכל בשים לב לעברו הפלילי, כפי שבא לידי ביטוי בגליון הרשעותיו הקודמות:

אני מורה על הפעלת המאסר המותנה שהושת על הנאשם בת.פ. 1128/09 (בימ"ש שלום ראשון לציון), גזר הדין מיום 11/2/2009 לתקופה של 5 חודשים.