מדינת ישראל נ' ציון(עציר)

החלטה

בהחלטתי מיום 11.12.13 עמדתי בהרחבה על נסיבות ביצוע העבירות המיוחסות למשיב, טיבן של העבירות והתשתית הראייתית הנוגעת לביצוען.

באותה החלטה גם ציינתי כי קמה נגד המשיב עילת מעצר הן בשים לב לקביעתו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע בעניין המשיב דנן בעמ"ת 13768-12-13 כי: "מי שלכאורה תקף שוטר ובנסיבות העולות מחומר החקירה ודאי שקמה כלפיו עילת מעצר", והן תוך שפירטתי את חלקו של המשיב בביצוע העבירות, ואת העובדה שהשילוב של השתתפות פעילה באירוע כה אלים בו נפגעו שוטרים רבים וכלי רכב משטרתיים וציוד, עם התנהלות המשיב בתחנת המשטרה, מקים עילת מעצר של מסוכנות לביטחון הציבור כמו גם עילת מעצר של חשש לשיבוש הליכי משפט.

באת-כוח המשיב הדגישה כי אינה יכולה להסכים עם החלטת בית המשפט, ואולם, הותירה לשיקול דעת בית המשפט אפשרות של חלופת מעצר בדמות "מעצר בית" בהשגחת ערבים, תוך שעתרה למתן אפשרות למשיב לצאת לצורכי עבודה ולימודים.

כמצוות המחוקק בחנתי את חלופות המעצר המוצעות.

במסגרת הצעת החלופה נחקרו בפניי ארוכות שלוש ערבות שונות הנמנות על חוג חבריו של המשיב. החלופה שהוצעה על-ידי אותן ערבות היא "מעצר בית" בביתן של שתים מהן ובהשגחת ערבה שלישית.

באת-כוח המבקשת בטיעוניה טענה כי קיימת בעייתיות עם הערבות המוצעות נוכח העובדה שהשתתפו באותה הפגנה, וכי העבירות בוצעו על רקע אידיאולוגי.

באת-כוח המבקשת טענה כי הערבות נקטו גישה מגוננת כלפי המשיב, וכי אין מקום להיזקק לחלופת המעצר הזו, וכי נוכח עוצמת המסוכנות הנשקפת מן המשיב יש להורות על מעצרו עד לסיום ההליכים.

באת-כוח המשיב טענה כי מסוכנות המשיב איננה ברף הגבוה שכן המעשים המיוחסים למשיב אינם כוללים אלימות קשה. באת-כוח המשיב הפנתה להמלצות על אופיו של המשיב, לרבות מסמך שהוגש לבית המשפט והכולל התייחסות של מרצה באוניברסיטת תל אביב למשיב.

ביחס להשתתפות הערבות בהפגנה, הדגישה באת-כוח המשיב כי משלא נחשדו בביצוע עבירה, ומשאין מחלוקת שההפגנה החלה כהפגנה ברישיון, הרי שאין בכך בכדי להטיל דופי ביכולתן של הערבות לשמש כחלופת מעצר.

סבורני כי המסוכנות הנשקפת מן המשיב איננה נלמדת רק מניתוח המעשים המיוחסים לו במנותק זה מזה תוך "מדידת" עוצמת האלימות שהופעלה. מסוכנות המשיב נלמדת מן העובדה שלמעשה מדובר ברצף של מעשים שהתמשך על-פני פרק זמן בשני מיקומים גיאוגרפיים שונים, ורצף זה לכשעצמו מלמד על כך שאין המדובר בהתלהטות יצרים של רגע, אלא במשיב אשר הפגין נחישות של ממש לסכל את מלאכת אנשי מערכת אכיפת החוק שעה שבמהלך ההתפרעות לאחר שהפכה ההפגנה לבלתי חוקית, פעל כפי שפעל ושעה שלא היה בעיכובו ובהבאתו לתחנת המשטרה בכדי להרתיעו, ובתחנת המשטרה ביצע המשיב פעולה משולשת של סיכול ניסיונות השוטרים לערוך את הבירורים שביקשו לערוך מול מעוכבים ועצורים אחרים, נקט בדרך פעולה של מתן הוראת לאותם עצורים ומעוכבים שלא לשתף פעולה עם השוטרים תוך שעל-פי הנטען אף ענה במקומם ולאחר מכן אף תקף את השוטר פיזית באופן המתואר בכתב האישום.

התנהלות המשיב באופן נמשך כמתואר לעיל ובנסיבות שתוארו לעיל מלמדת על היעדר מורא מפני אנשי מערכת אכיפת החוק, עובדה המקשה על מתן האמון הנדרש במשיב כי אכן יקיים צווים והחלטות שיפוטיות בדמות תנאי שחרור אלו ואחרים.

בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' הנשיא אלון) נדרש אף הוא למקרה דומה במאפייניו (עמ"ת 30520-02-11 מדינת ישראל נ' אברהים אבו מדיעם ואח' [פורסם במאגרים]) שם ציין כי: "שומה עלינו למתוח קו חד וברור בין זכות המחאה, הביטוי וגם הצעקה, לבין אלימות פרועה ומסוכנות בכלל וכזו המכוּונת כנגד שוטרים ואוכפי החוק בפרט. הניסיון להצדיק יידוי אבנים בשוטרים באצטלת חופש הביטוי והמחאה הינו הרסני ומקעקע מן היסוד אושיות ביטחון וסדר בחברה. תקיפת שוטרים תוך רגימתם באבנים במהלך התקהלות סוערת הינה תופעה קשה, חמורה ומסוכנת. כשהדברים נעשים על רקע אידיאולוגי, וכחלק מ'מאבק אזרחי'... ...חמורים הדברים שבעתיים וכך גם המסוכנות הנודעת ממעשים שכאלה. זכות המחאה והביטוי אין משמעה התפרקות מערכי החוק ומתן היתר גורף לאלימות קיצונית. אדרבא, חברה דמוקרטית חפצת חיים חייבת להפנים אל תוכה את המסר החד והברור כי אלימות ופריעת חוק מקעקעים בראש ובראשונה את היתכנות קיומה של זכות הביטוי המחאה והצעקה... ...שעה שמדובר במעשי אלימות חמורים המכוּונים כנגד שוטרים ואנשי חוק כחלק ממאבק ציבורי ואזרחי... ...מתעצם חשש זה מאליו. אלימות המוּנעת ממניע של מאבק ציבורי וחברתי מתמשך עלולה לפרוץ שוב ושוב. פועל יוצא ישיר מכך הינו רף המסוכנות הפוטנציאלי העולה בהתאם...".

המשיב אמנם לא יידה במו ידיו אבנים בשוטרים, ואולם נטל חלק אקטיבי בניסיון למנוע מהשוטרים לעצור את מיידי האבנים, ומאוחר יותר בתחנת המשטרה אף המשיך לפעול לסיכול פעילות השוטרים, ובכך, הלכה למעשה, סבורני כי העלה על עצמו כי רב הדומה על השונה בעניינו לבין העניין שפורט בעניינו של אבו מדיעם כאמור לעיל.

המניע לביצוע מעשיו זהה למניע שפורט בהחלטתו של כב' הנשיא אלון, ומכאן גם אותה מסוכנות מוגברת.

בעניינם של מעורבים אחרים באירוע הנ"ל, לרבות קטינים, נדרש תסקיר מעצר על-מנת לבחון את מלוא התמונה טרם קבלת החלטה בדבר מעצר או שחרור לחלופה (ר' לעניין זה החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע בעמ"ת 6285-12-13 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם).

ביום ו' האחרון 13.12.2013, נדרש בית המשפט המחוזי בבאר-שבע, לערר על החלטתו של מותב זה, לשחרר בתנאים של מעצר בית מלא, איזוק אלקטרוני, והפקדה משמעותית, קטין בן פחות מ 16 שנים (עמ"ת 5566/13 מדינת ישראל נ' פלוני) .

בהחלטתו, כב' השופט ואגו, ציין, בין השאר, באשר לרקע לביצוע העבירות: "אותה התפרעות אלימה והמונית, בכניסה לחורה, נדמה, כי לא ניתן לחלוק על כך שמדובר באחד האירועים הקשים מסוג זה, ובעלי פוטנציאל נפיץ שהיו בעשרות השנים האחרונות בתחומי המדינה. כאשר מדובר במסוכנות של משתתף באירוע כזה, אין הרבה משמעות לשאלה, מה חלקו המדוייק הספציפי... ... המשתתפים מחזקים איש ידי רעהו, והאש מתלבה, תרתי משמע, מעצם הנוכחות ההמונית, והאווירה האלימה...".

אמנם, בניגוד לעניינו של אותו קטין, המשיב דנן לא אחז באבן בידו, אך כאמור, אבחנה זו, אינה משמעותית בשים לב לעובדה שהמשיב דנן הינו בגיר, ולאור אותו רצף נמשך של התנהלות שפורט, כאמור לעיל בהחלטתי.

התלבטתי האם ראוי בעניינו של המשיב דנן להיזקק לתסקיר מעצר, ואולם סבורני, כי בסופו של יום, בעיקר לאור הריחוק של החלופה המוצעת, ולאור הנטען בדבר מאפייני המשיב ונסיבותיו, כנטען על-ידי באת כוחו, וכן לאור היעדר כל עבר פלילי (הגם שמאפיין זה רלוונטי לכל האחרים שעניינם נידון במסגרת פרשיה זו) דומה כי הצורך בקבלת התסקיר אינו מובהק כבעניינם של האחרים.