מדינת ישראל נ' צור ואח'

החלטה

1.לפניי בקשת המבקש למסור לעיונו את תיק בית המשפט בעניינם של המשיבים 2-4 (להלן: "המשיבים"), על מנת להגישו למפקחת על רישום המקרקעין בעיר חולון.

2.המשיבה 1 מסרה תגובתה שלפיה אין לה התנגדות לצילום התיק.

3.לטענת המבקש, הוא מתגורר מעל המשיב 4, אשר בנה מעל דירתו, ברזלים ללא היתר.

4.המשיבים מתנגדים למסירת התיק, לעניות דעתם המבקש, אשר בינו לבין המשיבים, ובפרט המשיב 4 שוררים יחסי שכנות מרים, במסגרותיהם התלונן המבקש פעמים רבות כנגד המשיב 4 וכל רצונו הוא להמשיך ולהטריד את המשיב 4.

לטענת המשיבים, המידע המבוקש אינו בעל אופן ציבורי מובהר, המקים למבקש זכות לעיין בתיק בית המשפט, קל וחומר, שביום 7.8.13 ניתן למשיב 3 היתר בנייה בגין כלל העבודות המפורטות.

5.עוד לטענת המשיב 4, טענת המבקש איננה ברורה, מקום שהסתיימה שלב ההוכחות וטענות הצדדים והתיק מצוי בהכרעת המפקחת על המקרקעין. אם תסבור המפקחת כי עליה לעיין בתיק, הרי שבסמכותה ליתן כל צו או הוראה המורה להמציא לה את המסמכים.

6.לאחר עיון בבקשה ובתגובה, אני סבור כי אין בידי כדי להיעתר לבקשת המבקש ולמסור לעיונו את תיק בית המשפט.

7.עיון בחומר החקירה מעוגן בסעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), התשמ"ב 1982 המקנה לנאשם זכות עיון בחומר החקירה:

74.(א)הוגש כתב אישום בפשע או בעוון, רשאים הנאשם וסניגורו, וכן אדם שהסניגור הסמיכו לכך, או, בהסכמת התובע, אדם שהנאשם הסמיכו לכך, לעיין בכל זמן סביר בחומר החקירה וכן ברשימת כל החומר שנאסף או שנרשם בידי הרשות החוקרת, והנוגע לאישום שבידי התובע ולהעתיקו.

8.בדין הקיים לא מוקנית לפרט זכות עיון בחומר החקירה שבידי התביעה, וחוק חופש המידע, התשנ"ח 1998, איננו חל על חומר חקירה שנאסף על ידי המשטרה, כמו גם, חוק זכויות נפגעי עבירה, התשס"א 2001, אינו מקנה לנפגע עבירה זכות עיון בחומר החקירה.

9.ככלל, קיימת לאזרח זכות לעיין במסמכים המוחזקים בידי הרשות, אם יש בידו להראות עניין לגיטימי, שבגינו מתבקש העיון וכל עוד אין בכך פגיעה קשה באינטרס לגיטימי אחר. כאשר מדובר בזכות לעיין בחומר המצוי בתיקי חקירה משטרתיים, עומדים כנגד "זכות העיון" אינטרסים כבדי משקל העלולים להיפגע מן העיון (בג"צ 142/70 שפירא נ' לשכת עורכי הדין, פ"ד כה (1) 325, 331).

10.בבואי להכריע בבקשה, בחנתי את האינטרס הלגיטימי של מבקשת העיון, שמירה על תפקודה התקין של התביעה (השיקולים הציבוריים המחייבים הימנעות מגילוי החומר) והבטחת אמון הציבור, שמסמכים או עדויות שנמסרו במסגרת חקירה פלילית, לא יימסרו לכל החפץ בכך, מבלי שיש בידו להראות אינטרס ממשי בעיון בחומר, החשש מפני שימוש בלתי ראוי בחומר ומניעת פגיעה בפרטיות.

11.סעיף 23 לחוק הגנת הפרטיות, התשמ"א 1981 קובע:

"א.מסירת מידע מאת גוף ציבורי אסורה, זולת אם המידע פורסם ברבים על פי סמכות כדין או הועמד לעיון הרבים על פי סמכות כדין, או שהאדם אשר המידע מתייחס אליו נתן הסכמתו למסירה.

ב.אין בהוראות סעיף זה כדי למנוע מרשות בטחון, כמשמעותה בסעיף 19, לקבל או למסור מידע לשם מילוי תפקידה ובלבד שהמסירה או הקבלה לא נאסרה בחיקוק...".

12.בנסיבות אלה, כאשר המבקש לא הציג כל החלטה של המפקחת על המקרקעין, טענתו שלפיה המסמכים נדרשים לו לצורך ההליך, אינה עילה מספקת כדי להצביע על אינטרס לגיטימי הגובר על זכות המשיבים לפרטיות.

מכל מקום, אני מקבלת את טענת המשיבים שלפיה, לו החומר היה דרוש למפקחת על המקרקעין לצורך הכרעה הייתה מורה למשיבים, אשר הינם צד להליכים המתנהלים בפניה למסור לה את החומר.

13.המזכירות תשלח החלטה זו לצדדים.

ניתנה היום, י"ט שבט תשע"ד, 20 ינואר 2014, בהעדר הצדדים.